לואיס נ' לוקסנבורג

פסק דין

תמצית טענות הצדדים

1.התובעת הגישה תביעה לפיצויים בסך 33,200 ₪ בטענה כי הנתבעת, פקידה בשירות התעסוקה, "התעמרה בי והשפילה וכינתה אותי שקרנית". לטענת התובעת נגרמו לה עגמת נפש קשה ופגיעה כלכלית.

התובעת הסבירה במכתבים הנספחים לתביעה, וכן בדיון, כי הופנתה על ידי הנתבעת לשני מקומות עבודה ויצרה קשר טלפוני עם שני המעבידים אליהם הופנתה. לטענתה, אחד המעבידים (רון אל שרותי סיעוד) מסר שהמשרה כבר לא רלוונטית והשני (לין ביכלר) פירט את מהות המשרה והיא השיבה בחיוב. לטענת התובעת היא חזרה לנתבעת באותו יום 2.4.13 עם התשובות בעל פה שנמסרו לה, ובמעמד זה כינתה את התובעת שקרנית ואיימה בהפסקת כספי הבטחת ההכנסה בכך שיירשם לה סירוב. התובעת עמדה על כך שלא סירבה לקבל עבודה.

2.הנתבעת טענתה בכתב ההגנה כי התובעת הופנתה לשני מקומות עבודה, אותם סירבה לקבל וכי מאז לא שבה להתייצב בלשכה ולכן לא נרשם לה סירוב קבלת העבודה. לכתב ההגנה צורפו תרשומות של שני המעבידים האמורים. המעביד הראשון הודיע שהמשרה רלוונטית עד מועד כתיבת ההודעה (24.4.13) והמעביד השני כתב שהתובעת טענה שלא תוכל להגיע לראיון עבודה במהלך השבועיים הקרובים, וכי התנהגותה היתה בעייתית.

3.במהלך הדיון העידו הצדדים, והוגשו מטעם שני הצדדים מספר מסמכים נוספים.

דיון והכרעה

4.לאחר ששמעתי את הטענות, עיינתי בכתב הטענות ובמוצגים שהוגשו יש בדעתי לדחות את התביעה.

5.בכתב ההגנה נטען כי הסמכות הייחודית לדון בתביעה זו הנה לבית הדין לעבודה וטענה זו נדחית. תביעה זו אינה נוגעת לפעולת לשכת התעסוקה בקשר לשליחה לעבודה ואינה מעלה טענות של אפליה אלא מדובר בתביעה אישית כלפי הפקידה בגין התנהלותה כלפי התובעת. לא מצאתי לנכון לתת לנתבעת היתר לייצוג משפטי בשים לב למהות התביעה, ולא הוגשה בקשה להכרה בחסינות הנתבעת כעובדת ציבור ועל כן אין צורך להידרש לעניין זה.

6.התובעת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי מדובר בניסוח שיש בו משום הוצאת לשון הרע ואף לא עמדה בנטל להוכיח כי היה פרסום – שהוא תנאי הכרחי לצורך קבלת פיצוי בגין הוצאת לשון הרע. למעלה מן הצורך אעיר כי גם לו הוכח פרסום (דבר שלא היה במקרה דנן), היה צורך לדון בטענות ההגנה האפשריות של הנתבעת, וייתכן שהיה בידי הנתבעת להוכיח קיומה של אחת מתוך ההגנות שבחוק.

7.על מנת שהתובעת תוכל לזכות בפיצוי בגין "העלבה", יש צורך בהוכחת עילת תביעה, במסגרת עוולה כלשהי בדין, וזאת לא נעשה במקרה דנן.

8.התרשמתי במהלך הדיון כי התובעת היתה פגועה מהיחס שקיבלה מהנתבעת, וייתכן שהנתבעת צריכה היתה להיות סבלנית וקשובה יותר לתובעת, ומודעת להשלכות האפשריות מאופן וטון הדיבור שלה. עם זאת, על בסיס הראיות שהובאו בפניי, לא אוכל לקבל את תחושותיה של התובעת כמבוססות עובדתית, מקום שהנתבעת הכחישה את הדברים המיוחסים לה ולא הובאה כל עדות שיהיה בה כדי לתמוך בגרסת התובעת.

9.חוסר נכונותה של התובעת להידבר עם הנתבעת ונציגי לשכת התעסוקה היה בולט גם במהלך הדיון ואפשר שתחושותיה הסובייקטיביות העיבו על שיקול דעתה ומנעו את הנכונות מצידה לבוא בדברים עם מנהל לשכת התעסוקה, ולהתייצב כנדרש לצורך המשך תשלום הגמלה.

10.אין חולק כי התובעת הפסיקה לקבל תשלום גמלת הבטחת הכנסה כאמור בת/2, וזאת מאחר ולא פנתה לשרות התעסוקה, פניה שהיא תנאי הכרחי לקבלת הגמלה. התובעת אישרה שלא התייצבה בשירות התעסוקה בחודשים מאי ויוני, לטענתה מכיוון שנפגעה עמוקות מהתנהגות הנתבעת. בהעדר התייצבות נשללה ממנה הגמלה ויש להצטער על כך שהתובעת לא נענתה לבקשה להגיע לשיחה עם מנהל לשכת התעסוקה ובכך לאפשר השגת פתרון מתאים.

11.לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה.

12.בשים לב להתרשמותי מהתובעת כאמור בסעיף 8 לעיל, ועל מנת שבעתיד תוכל להתקיים תקשורת, ברוח טובה, בין התובעת לעובדי שירות התעסוקה, מצאתי לנכון במקרה זה שלא לחייב את התובעת בהוצאות משפט.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: