להב נ' צדוק

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע להוסיף ולשלם לידיו את יתרת התשלום בגין שכר טרחת עורך דין בהתאם להסכם שכר טרחה אשר נחתם בין הצדדים.

לטענת התובע ביום 26.5.06 או בסמוך לכך נחתם בין הצדדים הסכם שכ"ט ביחס לייצוגו של הנתבע בתביעת פינוי וצו הגנה אשר הוגשו כנגד הנתבע ע"י בני משפחתו בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן.

לטענת התובע הוגשו על ידו כתבי טענות מפורטים והתקיים דיון ביום 10.7.06 בפני כבוד השופט נחמני כאשר תוצאת הדיון והגשת המסמכים הייתה ביטול צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד כמו גם אי מתן פסק דין לפינויו של הנתבע.

על אף אלו, בחר הנתבע לפטר את התובע מייצוגו בהמשך ההליכים ואף פנה בהליכים שונים כנגד התובע. במסגרת כתב התביעה שבפני, עתר התובע לתשלום מלוא יתרת שכר הטרחה הנקוב בהסכם בין הצדדים, דהיינו, הפער בין הסך בשקלים השווה ל – 2,000 דולר בתוספת מע"מ לבין הסכום ששולם לו בפועל עד היום.

בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי התובע מעל באמונו, סירב להעביר לו מסמכים אשר התקבלו ע"י בית המשפט, והעביר חלף כך מידע שגוי לידיו.

נוכח כך, בחר הנתבע להודיע לתובע ולביהמ"ש על הפסקת ייצוגו של התובע במסגרת ההליכים ואף דרש להשיב לידיו את הסכומים ששולמו על ידו עד לאותה עת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את דברי הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן טעמיי והיקף החלטתי.

אין חולק כי נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה. העובדה כי הנתבע מחזיק בידו עותק חתום בצורה שונה מזו החתומה על ידי התובע, אינה משנה את תוכנו של המסמך או את מהות ההסכמות שבין הצדדים.

עם זאת, במסגרת אותו הסכם, נקבע בין הצדדים כי במקום שבו יסתיים הייצוג המשפטי בישיבה אחת, ראשונה, שהרי שכר הטרחה יעמוד על מחצית מן הסכום הכולל.

לאחר שהופנתה שימת לב הצדדים לכך בחר התובע לתקן את תביעתו ולהעמידה על חמישים אחוז (50%) מהיקף שכר הטרחה המקורי, כך שלבסוף הועמדה תביעתו על סך של 1,285 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

טענות ההגנה של הנתבע נוגעות בחלק הארי שלהן לשאלת דרך ייצוגו של הנתבע על ידי התובע.

לטענת הנתבע מעל התובע באמונו.

על אף דיון ארוך באולמי ושאלות רבות מאוד אותן נשאל התובע על ידי הנתבע, לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי אכן הפר התובע את אמונו.

העובדה כי התובע בחר להפנות את שימת לב הנתבע לכך שעליו לשלם את ההוצאות השוטפות ביחס לשימוש בדירה (המכתב מיום 22.8.06) אין בה כדי הפרת חובת האמון.

בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט נחמני ביום 10.7.06, קבע כבוד השופט נחמני כי על כל אחד מהצדדים לשאת במחצית הוצאות אחזקת הבית. עוד נקבע במסגרת סעיף 2 כי במקום שבו לא יישא מי מהצדדים בחלקו, והצד השני יגיש עקב כך בקשה לביהמ"ש והדבר יתברר כנכון, שהרי עובדה זו תשמש כראיה לכך שהצדדים אינם יכולים עוד להתגורר ביחד.

לא מצאתי כי יש בכתוב בכתב ידו של התובע על גבי מכתבו של עו"ד פדר מיום 22.8.10 (אשר צורף גם לבקשת הרשות להתגונן של הנתבע) ככזו שיש בה כדי ללמד על מעילה מאמון.

העובדה כי התובע חדל מלייצג את הנתבע לאחר ישיבה ראשונה וכי לא פעל לאחר אותו מועד לצורך ייצוגו של הנתבע, אינה שנויה במחלוקת.

כמו כן הצדדים אינם חלוקים על העובדה כי הפסקת ייצוג זו נעשתה לאור בקשתו של הנתבע.

נוכח העובדה כי התובע חזר בו מתביעתו ביחס לתשלום מלוא שכר הטרחה והעמיד את שיעור שכר הטרחה הנתבע על מחצית בלבד, המגיעה לו בהתאם להסכם שבין הצדדים לאחר ישיבה ראשונה, שהרי אין בטענות הנתבע כדי לאיין את זכותו של התובע לקבלתו של שיעור זה.