להב נ' מדינת ישראל

החלטה

1. בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] למשך 60 יום, אשר הוטלה על המבקש ביום 05.08.13.

2. עפ"י הנטען בחומר החקירה, בתאריך 04.08.13 שעה 06:30 לערך, נהג המבקש ברכב מ.ר.

61-613-75 בנס ציונה ברחוב המאה ואחד ממערב למזרח ובהגיעו למעגל תנועה עם רחוב התור פגע בהולכי רגל שחצו באותה עת את הכביש במעבר חצייה. כתוצאה מהתאונה נפגעו שני הולכי הרגל ונגרמו להם חבלות של ממש, לרבות שברים בגינם אושפזו בבי"ח למשך 3 ימים.

3. ב"כ המבקש, הודה כי היה מגע בין הולכי הרגל לרכבו של המבקש, אולם לטענתו, המבקש עצר עצירה מוחלטת לפני מעבר החצייה והספיק לעבור מרחק של 30 ס"מ לערך. או אז ירדו הולכי הרגל לכביש ונפגעו מהדופן הקדמית ימנית של רכבו.

לעניין המסוכנות טען, כי עברו התעבורתי של המבקש נקי ללא הרשעות קודמות, עובדה המצביעה על כך שמבקש הינו נהג זהיר ושומר חוק ולא נשקפת ממנו מסוכנות

עוד טען המבקש, כי הוא זקוק לרשיונו לצורך פרנסתו והפסילה פוגעת במטה לחמו.

4. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וציינה, כי המשיב לא עצר בהתקרבו למעבר החציה ופגע בהולכי הרגל שחצו במעבר חציה וגרם להם חבלות קשות. לפיכך, קיימת סכנה מהמשך נהיגתו של המבקש.

5. מעיון בתיק החקירה עולים הנתונים הבאים:

בהודאתו במשטרה, אמר המבקש, כי הוא נסע ברחוב המאה ואחד ממערב למזרח כשהגיע למעגל תנועה מצד ימין שלו עמד זוג ליד מעבר החצייה. המבקש עצר את רכבו אולם הזוג המשיך לעמוד אז החלה להתאסף תנועה מאחוריו והחל בנסיעה. באותה עת החלו הזוג לחצות את הכביש והוא פגע בהם עם חזית רכבו הימנית.

לדבריו הבחין בבני הזוג במרחק של 7-10 מטר ואז נעצר. הם הספיקו לחצות מטר אחד לערך, ומהירות נסיעתו הייתה נמוכה הוא נסע 20-30 ס"מ ואז לפתע הולכי הרגל החלו לחצות את הכביש בריצה ונגרמה התאונה.

שמאייר דורה, הולכת רגל שנפגעה בתאונה, מסרה בהודאתה במשטרה, כי הייתה בהליכת בוקר יחד עם בעלה ובהגיעם לצומת עם כיכר ביקשו לחצות את הכביש מרחוב המאה ואחד לכיוון רחוב התור. כשהגיעה לשפת המדרכה הביטה שמאלה וראתה רכב שהיה רחוק מהם ולכן הם החלו לחצות את הכביש במעבר החצייה בהליכה מעט איטית. לפתע רכבו של המבקש פגע בה בצד שמאל ולפיכך נפלה על הכביש עד שהגיע צוות מד"א שפינה אותה ואת בעלה לבית חולים. המעורבת לא יכלה להעריך באיזה מרחק היה הרכב, אולם ציינה כי הרכב היה במרחק שאיפשר להם לחצות. עד קרות התאונה הם הספיקו לחצות בערך מחצית מרוחב הכביש.

שמאייר משה, הולך רגל שנפגע אף הוא בתאונה, מסר בהודאתו במשטרה, כי היה עם אשתו בצעידת בוקר. הם הגיעו לצומת עם ככר ורצו לחצות את הכביש מרחוב המאה ואחד לכיוון רחוב התור. לא היה אף רכב והם חצו ת הכביש בהליכה רגילה. לפתע הוא קיבל מכה מהרכב בצד שמאל של גופו ונפל על הכביש כתוצאה מכך נחבל בראשו ואיבד את הכרתו והתעורר רק באמבולנס. לדבריו, לא היה רכב שעצר ואיפשר להם לחצות, אלא הם החלו לחצות את הכביש והוא לא הבחין ברכב עד שארעה הפגיעה.

על פי דו"ח בוחן המבחן נערך באור יום רגיל, מזג האוויר היה נאה, ראות טובה, כביש אספלט סלול תקין ויבש. שדה הראיה היה פתוח לפנים 150 מטר לפחות. ברכבו של המבקש נמצא ניגוב אבק בחלק הקדמי שמאלי מרחק 0.60 מדופן שמאל, מריחת אבק בדופן שמאל מעל כנף קדמי. עפ"י הממצאים שאסף בזירת האירוע הגיע הבוחן למסקנה, כי נהג הפרטית, היינו המבקש פגע בהולכי הרגל אשר חצו את הכביש מימין לשמאל במעבר חצייה.

על פי חומר הראיות המצוי בתיק החקירה, עולה, כי המבקש פגע בהולכי הרגל בעת שחצו את הכביש מימין לשמאל במעבר חצייה. לפי דוח הבוחן, הפגיעה בהולכי הרגל נעשתה ע"י החלק השמאלי של הרכב היינו, לאחר שהולכי הרגל חצו לכאורה חלק משמעותי מהכביש.

אמנם קצב הליכתם של הולכי הרגל שנוי במחלוקת. אך שאלה זו תוכרע במסגרת ההוכחות בתיק העיקרי. על כל פנים, ברור, כי גם אם תתקבל טענת המבקש, שהולכי הרגל חצו את הכביש בריצה- ראשית, היה עליו להבחין בהם מבעוד מועד ושנית, לא נראה שהיו מספיקים להגיע לחלק השמאלי של חזית הרכב שפגע בהם.

6. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שהמבקש ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו, היינו אי מתן זכות קדימה להולכי הרגל במעבר חצייה וגרימת נזק לגוף, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם בפסילת רישיונו של המבקש.

7. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי בכך שהמבקש לא היה ער לעובדה, שהוא לכאורה התעלם מחובתו להאט רכבו ולתת זכות קדימה להולכי רגל, שחצו במעבר חצייה והמשיך בנסיעה רצופה. המבקש לא נקט באמצעי זהירות המתבקשים ממנו כנהג ולא היה ער למתרחש בצומת, והוא עלול לסכן את הציבור ואת עצמו בנהיגתו. המבקש עצמו זקוק להרתעה.

8. אציין, כי המבקש נוהג משנת 68' ללא הרשעות קודמות כלשהן בתעבורה.

לאור העובדה, כי עברו של המבקש הינו ללא רבב משך 45 שנות נהיגה, דבר הראוי לציון בשים לב לוותק נהיגתו, אני מוצאת לנכון לקצר הפסילה המנהלית ב-15 יום ומורה, כי היא תעמוד על 45 יום.