לדרמן ואח' נ' מנשירוב ואח'

פסק דין

1.לפי פסק דין שניתן ביום 23.3.10, בבית משפט השלום בתל אביב, גד לדרמן (להלן: לדרמן) זכה בתביעה כספית נגד הנתבע 2, אבי מנשירוב (להלן: אבי), ואביו אשר, שאינו צד לתביעה, בסך כ- 180,000 ₪, בגין השבת כספי קניית דירה שלא מומשה. במסגרת הליכי ההוצאה-לפועל של פסק הדין, נתחוור ללדרמן, שאין לאבי נכסים הרשומים על שמו. לטענת לדרמן, הנתבעת 1, סבטלנה מנשירוב (להלן: סבטלנה) אימו של הנתבע 2, היא למעשה "אשת קש", שעל שמה נרשמים נכסי אבי, על מנת שיהיו מוגנים מפני נושיו. סבטלנה רשומה כבעלת דירה המורכבת משתי יחידות משנה הידועות כגוש 10444 חלקות משנה 515/5 ו-515/6 (להלן: "הדירה"). לבקשת לדרמן, ובמסגרת ניסיונותיו להיפרע מאבי, נרשם ביום 21.10.2009 עיקול על זכויות סבטלנה ביחידה 515/5 (להלן: "היחידה"), בהן הערת אזהרה הרשומה לזכותה ביחידה. זכויות החכירה רשומות לזכות הנתבעים 3 ו-4 (מהם רכשה הנתבעת 1 את הדירה, אף שלא נרשמה כבעליה), שלא הגיבו לכתב התביעה. העיקול בוטל על-ידי בית המשפט ביום 20.06.2010. כעת מבקש לדרמן להצהיר, כי הבעלים האמיתיים של יחידה 515/5 הוא הנתבע 2, אבי, ולא סבטלנה הרשומה כבעלת זכויות לרכישתה.

סבטלנה הגישה תביעה שכנגד לפיצוי בסך 100,000 ₪ על נזקיה עקב הטלת העיקול ביום 21.10.09. לטענתה, עקב הטלת העיקול על יחידה אחת מתוך הדירה, לא יכלה להשלים את רישום הזכויות על שמה, ועל כן נאלצה להפר הסכם למכירת הדירה שבו התקשרה ביום 01.06.2010. בנוסף, לטענתה, תכננה להשתמש בתמורה ממכירת הדירה לצורך מימון עסק של חנות תכשיטים (להלן: "החנות") שביקשה לפתוח. הטלת העיקול גרמה לטענתה לכך שהיא לא הייתה יכולה לעמוד בהתחייבויות שנטלה במסגרת הסכם לשכירת חנות. על כן, הטלת העיקול גרמה לה נזק בסך 40,000 ₪, אותם השקיעה בהכשרת החנות לפתיחה, ועוד 60,000 ₪ דמי שכירות שנאלצה לשלם למשכיר החנות, בלי שתשתמש בחנות.

הצדדים בתיק זה העלו טענות שונות הנוגעות להליכים הקודמים ביניהם, אשר אינן רלוונטיות לדיון זה. למען הסר ספק, הדיון יתמקד בשאלות הנוגעות לתביעה ולתביעה שכנגד בלבד.

2.לפי גירסת הנתבעים אבי מנשירוב הוא חוסה, אינו אחראי למעשיו, אינו מתפקד כאדם רגיל, אינו מטפל בעניניו ואינו יוצא מהבית או מהחנות שבה הוא שוהה. לכן, כך נטען, מונה לו אביו כאפוטרופוס. לעומתם, מטעם התובע העידו מספר עדים על עיסוקו הפעיל של אבי בתיווך.

התובע העיד שאבי סיפר לו שהוא קונה דירות רבות בקרית ים ומשקיע את כל כספיו בכך, וכי אביו אשר מנשירוב משמש כמעין מנהל עסקי של אבי (עמ' 11 שורות 1-6, עמ' 13 שורות 14-16). גירסתו נתמכה בין היתר בת/1 שהוא הסכם לפיו רכש אבי בספטמבר 2008 דירה ברחוב צה"ל בקרית ים.

העד רועי שילוח העיד שפגש את אבי דרך לדרמן, שהכיר לו אותו כמתווך דירות, וכי אבי הראה לו ולבני משפחתו מספר דירות בקרית ים שאותן ניתן לקנות לצורך השקעה (עמ' 18-19). כן העיד כי התרשם שאבי הוא מתווך, אך חלק מהדירות הוא קונה בעצמו, ואז מוכר (עמ' 20 שורות 6-7).

העד רומן גנקין העיד כי במסגרת חקירה פרטית שהתבקש לערוך בנוגע למשרד התיווך של אבי, נפגש עימו בתאריך 15.4.2012, וקיבל ממנו כרטיס ביקור, עליו היה רשום "רחל מדיקל טורס", ואבי כמנהל כללי. הוא העיד כי הם הלכו לראות מספר דירות ביחד, ושוחחו על קנייה ומכירה של דירות. כן העיד כי במקום היה גם אדם שעשה בדיקה גופנית לאדם נוסף שהגיע (עמ' 35-36 לפרוטוקול), וכי בחלון העסק פורסמו מודעות שונות של נכסי נדל"ן (ראו נ/3 למוצגי הגנה).

העד מר קפלוטו, שהעיד מטעם הנתבע, העיד כי אבי שכר יחד עם אדם נוסף עוד חנות שלו, ששימשה כמספרה, למשך מספר חודשים, וכי זה היה עד לפני כשנה וחצי. מאוחר יותר אמר כי למעשה אשתו של אבי היא ששכרה את המספרה, אך הם מעולם לא שילמו לו שכירות על המקום. העד לא זכר מתי סבטלנה ואשר מנשירוב שכרו את החנות שהייתה מיועדת להיות חנות תכשיטים, ולא ידע להסביר כיצד אבי מצולם בחנות כבר בשנת 2008 (עמ' 64-67 לפרוטוקול).

בניגוד לעדויות הנ"ל, סבטלנה העידה לגבי אבי, בנה, כי הוא נמצא בחרדות כל הזמן, אינו עובד, ואינו יכול לנסוע במכונית, ולכן גם אינו מגיע לדיונים. כן העידה, כי הוא יוצא מהבית עם רופא צמוד, אך לא ידעה להסביר כיצד ייתכן שבמצבו, כפי שתיארה אותו, הוא עובד ועורך הסכמים למכירת נכסים.

אשר מנשירוב טען בעדותו כי השתמשו בחנות כמשרד תיווך גם בשנת 2009, וכי אבי מעולם לא עבד שם (ראו עמ' 74 לפרוטוקול). מנגד העיד, שכאשר ישב בקפה מול העירייה עם סגן ראש העיר, ראה את אבי בנו מסתובב עם לדרמן באשר לקניית דירה (עמ' 73 שורה 25) וכי "אחרי חצי שנה הבן שלי מכר את הדירה למישהו אחר" (עמ' 78 שורה 17) דהיינו שהוא עסק בתיווך ומכירת דירות. הוא טען כי לאבי יש שכל של ילד בן 5, כי הוא סובל מחרדות, אינו עובד, ואינו יכול לצאת מהבית. אשר מנשירוב טען גם כי לדרמן הוא שרימה את אבי, שיקר לו, וזייף את חתימתו, וכי אבי מעולם לא לקח כספים מלדרמן, מלבד מקדמה שאותה היה רשאי לשמור לעצמו, מאחר ולדרמן לא הגיע לחתום על חוזה לרכישת דירה.

3.אני מאמין לעדותו של לדרמן, המתיישבת גם עם פסק הדין שניתן לטובתו, ולעדותו של רועי שילוח ושל רומן גנקין, המתיישבות זו עם זו ועם עדותו של מר קפלוטו, לפיהם אבי מנשירוב היה פעיל בתיווך ורכישת דירות ומכירתן, כנגד תיאורו על ידי הנתבעים. אציין, כי אבי לא בא להעיד. נטען על ידי בא כוחה של סבטלנה שהוא לא יכול להעיד, בהסתמך על אישורים רפואיים. לא הוגשו אישורים רפואיים הראויים להצגה בבית המשפט לפי תקנה 10 לתקנות הרופאים, או לפי פקודת הראיות, וגם על פי תוכנם של האישורים הרפואיים שהוצגו בהליכי ביניים, אין כל מניעה של אבי להופיע בבית המשפט ולהעיד, כפי שניהל עסקי תיווך ורכש דירה. אני קובע איפוא, שאבי, עסק בתיווך נדל"ן בשנים האחרונות, בין היתר מתוך החנות, בניגוד לטענות הנתבעים.

4.עדותו של אשר מנשירוב בדבר העיסקה היסודית שבין הצדדים, מלבד העובדה שהיא עדות שמיעה, היא מנוגדת לתוצאת פסק הדין הקיים בין הצדדים, לפיו נקבע שאבי הוא החייב לשלם ללדרמן ולא להיפך. איני מאמין לעדותו של אשר, הרצופה שקרים, הן לפי התרשמותי ממחוותיו הפיזיות בעת עדותו, והן עקב הסתירות בעדותו. כך, העיד שלאבי אין כסף ולא היה לו אף פעם, והוא לא אמצעי, ומאידך, העיד איך אבי מכר בעצמו את הדירה בעת שאשר היה במוסקבה. כך, נסתרה עדותו של אשר לפיה העביר לחשבון בנו אבי 148,000 ₪ כדי שיקנה לעצמו מכונית, או לחילופין ששילם בעצמו על המכונית, בעוד ת/5 מצביע על פעולות שונות שנעשו בחשבונו של אבי, ולא בחשבון אשר, בהן מכר מט"ח, העביר כספים, ורכש המחאה בנקאית לתשלום עבור הרכב. הסברו, כאילו הוא עשה את הפעולות בשם בנו, אינו מתיישב עם עדותו שהכסף הועבר מחשבונו של אשר ולא הגיע ממכירות מט"ח בחשבון אבי. כך, נסתרה עדותו של אשר שכבר יותר משנתיים שלוש אין לאבי חשבון בנק, על ידי דין וחשבון על כספי חסוי שמילא אשר כאפוטרופוס של אבי, שם מופיע שיש לאבי חשבון בבנק לאומי. על כך יש להוסיף את דבריו כאשר התייחס לראיות איתן עומת: על פסק הדין שניתן נגדו ונגד אבי, ואשר אושר לאחר ערעור בבית המשפט העליון – "השופטת עשתה הרבה טעויות". על עדות קפלוטו – "זה לא נכון בכלל".

5.איני מאמין גם לעדותה של סבטלנה בדבר מצבו של אבי, הן לפי התרשמותי ממנה והן משום שעדותה רצופה שקרים. סבטלנה לא העידה אמת, כאשר אמרה שהיא חתמה על ההסכם לשכירת החנות, כאשר הוא חתום על ידי בעלה אשר (עמ' 39 שורות 14-25). היא לא העידה אמת, כאשר התחמקה מידיעה מי היא "רחל איזרעילוב" שחתמה על אישור מסירת פסק הדין, בעוד שלאחר מכן הודתה שמדובר בבת זוגו של אבי "אמא של הילדה שלו", שמתגוררת, אמנם "לא כל הזמן", בדירה שבה היא עצמה מתגוררת, ברח' פינסקר 16 קרית ים (עמ' 42). סבטלנה לא העידה אמת, כאשר אמרה שמאז רכשה את הדירה, היא עמדה ריקה, מלבד השכרתה לפני מספר חודשים לאדון שהשאיר חובות וברח לרוסיה. היא לא יכלה להסביר כיצד זה מתיישב עם תצהירה במסגרת הבקשה לביטול העיקול, שבתה שוכרת את הדירה (עמ' 48 לפרוטוקול, ת/2 למוצגי התביעה). גם כאשר הצליחה לגייס הסבר, שבתה גרה בדירה משך חודש, לפני 5-6 שנים, הסבר זה נופל אל מול האמור בתצהיר, משנת 2010.

6.לעומת זאת, אני מאמין לעדותה של סבטלנה, שאינה אלא אשת קש, של אשר בעלה. היא לא זכרה ממי קנתה את המקרקעין, עד שנזקקה ללחישה באוזנה מפי אשר (עמ' 38 שורה 14). כך העידה "אני לא יודעת מזה כלום כלום כלום. רק לוקחים אותי כמו גולם. חותמים וזהו. אני אישה כזאת" (עמ' 53 שורות 7-8). היא "רק חותמת", לא יודעת לקרוא, לא מרויחה כסף, לא עושה חוזים, לא מבינה בנדל"ן, והמקרקעין של אשר רשומים על שמה (עמ' 53 שורות 12-26). עדותה נתמכה בעדותו של מנחם גנוט, שכביכול רכש את הדירה מסבטלנה לפני שנתיים, אבל כל ההליך היה עם ומול אשר (עמ' 24 שורות 17-18, ועמוד 25 שורה 19). עדותה נתמכת גם בעדותו של אשר, שהוא תמיד רושם על שם אשתו כשהוא קונה, ואת הדירה הוא רכש (עמ' 77). דברים אלה מתיישבים גם עם עדות לדרמן שאבי אמר לו שהוא צריך אישור מאשר כדי לחתום על השבת כספו של לדרמן (עמ' 12 שורות 21-22), ובדבר פעולתו של אשר באשר להשבת הכספים (עמ' 12-13). התרשמותו של לדרמן היתה שאשר "הוא המנהל של העסק שהוא נותן הוראות לאבי כיצד לפעול ושהם פועלים ביחד" עמ' 13 שורות 26-27). עדות זו נתמכת גם בעדות דן מושייב, שפגש את אבי ואת אשר ואשר נתן הוראות לאבי באשר להשבת הכסף ללדרמן (עמ' 22 שורות 28-34).

7.המסקנה היא שסבטלנה, היא אשת קש של בעלה אשר. לעומת זאת, אין כל ראיה שסבטלנה היא אשת קש של אבי, כפי שנטען בכתב התביעה. אני דוחה את הטענה שמדובר ב"ארגון משפחתי", אם משמעותה שכל אחד מיחידיה הוא איש קש של האחר. התמונה העולה מן הראיות היא שהן אבי והן סבטלנה הם אנשי קש של אשר, שהוא הבעלים האמיתי של נכסי המקרקעין. אין ראיה מספקת לכך שסבטלנה היא אשת קש של אבי.

8.עו"ד נוחימוביץ, שעדותה אמינה עלי, והיא שערכה את הסכם הרכישה בין סבטלנה לבעלים הקודמים של הדירה, העידה כי אבי כלל לא היה נוכח כאשר רכשה את הדירה, וכי לא היה קשור לרכישת הדירה. אמנם, סבטלנה לא ענתה כלל לשאלות בחקירה הנגדית שנגעו לרכישת הדירה ומכירתה, וטענה חזור ושוב שהיא אינה יודעת כלום, כי בעלה הוא זה שמתעסק בזה, וכי היא עושה כל מה שהוא אומר לה, וחותמת כאשר הוא אומר לה (ראו עמ' 45-46 לפרוטוקול), אך הדבר אינו מוכיח שהיא רכשה את הדירה עבור בנה אבי, אלא שרכשה את הדירה עבור בעלה אשר. עדות זו נתחזקת על ידי עדות הקונה מנחם גנוט, שניהל את כל הרכישה מאשר (עמ' 24).

9.לדרמן טען להעברת נטל השכנוע, מכוח משקל מצטבר של ראיות נסיבתיות, לשם קביעת ממצא עובדתי בדבר קיומה של מירמה. מבלי לעסוק בשאלה אם פסק הדין שאליו הפנה אכן קובע כך, אין בפני ראיות נסיבתיות המצביעות על כך שסבטלנה היא אשת קש של אבי, אלא ראיות לא נסיבתיות לכך שהיא אשת קש של אשר.

10.אשר על כן, אני קובע על פי הראיות שבפני, למרות שקריהם הרבים של סבטלנה ואשר מנשרוב, שסבטלנה מנשירוב אינה אשת קש של אבי מנשירוב ברכישת הדירה נשוא התביעה, אלא של אשר מנשירוב, ועל כן, דין התביעה העיקרית להידחות.

11.סבטלנה, הנתבעת 1 תבעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהעיקול שהוטל על הדירה לבקשת לדרמן, שהביא, לטענתה, להפרת הסכם המכר שלה עם מר גנוט, מה שגרם לכך שלא הייתה יכולה לפתוח את חנות התכשיטים כפי שתכננה. בכתב תביעתה ביקשה התובעת שכנגד סכום של 60,000 ₪ עבור דמי שכירות שנדרשה לשלם עבור החנות, אך בסיכומיה הקטינה סכום זה ל-20,720 ₪ (דמי שכירות של 400$ לחודש, משך 14 חודשים). גם אשר מנשירוב העיד לגבי ההכנות וההשקעות שנעשו לקראת פתיחת החנות, ועל כך שמכרו את הדירה למר גנוט על מנת לממן את פתיחת העסק. לפי עדותו, מאחר והדירה לא נמכרה, החנות הייתה סגורה משך שנה וחצי, עד שהחל להשתמש בה בעצמו שוב כעסק תיווך. לפי ת/3, דרש המשכיר ביום 14.1.11 פיצוי של 80,000 ₪ עבור הפרת הסכם השכירות מיום 2.6.10, ובין היתר הפסד אי תשלום דמי שכירות בסך 400 דולר לחודש.