לדלסקי ואח' נ' ב.א.ש.ד.ן. מקרקעין בע"מ ואח'

החלטה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

בתיק זה שלושה נתבעים, שכל אחד מהם מיוצג ע"י עו"ד אחר.

הנתבעים מס' 2 ו-3 הגישו כתבי הגנה ביום 17/1/13 וביום 12/12/12 בהתאמה.

ביום 27/12/12 ניתנה על ידי החלטה בבקשה בהסכמה להאריך את המועד להגשת כתב הגנה ע"י המבקשת, הנתבעת מס' 1 עד ליום 10/1/13.

ביום 17/1/13 הגיש ב"כ המשיבים בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ציין כי פנה לב"כ המבקשת בתזכורת להגשת כתב הגנה והיא ציינה בפניו ביום 5/12/12 כי כתב ההגנה כמעט מוכן, ובסוף חודש דצמבר פנתה אליו בבקשה לארכה נוספת עד ליום 10/1/13 עקב יציאתה לחופשה, הוא הסכים אך ציין כי לא יסכים לארכה נוספת, ויעתור למתן פסק דין בהעדר הגנה, אם לא יוגש כתב הגנה במועד.

ביום 20/1/13 חתמתי על פסק דין בהעדר הגנה, ובאותו יום הגישה ב"כ המבקשת הודעה כי הגישה את כתב ההגנה כבר ביום 10/1/13.

כב' השופטת פריאל, שהתיק כבר עבר לקביעה לפניה, עקב הגשת כתבי ההגנה מטעם הנתבעים 2 ו-3, הפנתה את ב"כ המבקשת להגשת בקשה לביטול פסק דין.

בקשה כזו הוגשה, צורף צילום כתב הגנה נושא חותמת נתקבל מיום 10/1/13, ואין חולק כי המסמך לא נקלט בתיק בית המשפט במועד הנ"ל או בכל מועד אחר. ב"כ המשיבים הגיש תגובה וב"כ המבקשת הגישה תגובה לתגובה.

לאחר שעיינתי במכלול כתבי בי הדין בתיק, אני מוצאת כי אין מקום להשאיר את פסק הדין נגד הנתבעת מס' 1 על כנו ממספר טעמים:

ראשית, היה ידוע לב"כ המשיבים כי המבקשת מיוצגת ומתכוונת להגיש כתב הגנה, ואף אם לא היה מקום לדעתו ליתן התראה נוספת לפני עתירה לפסק דין בהעדר הגנה בתביעת פינוי וכספית על סך מעל 600,000 ₪, הרי שלאור נימוקי הבקשה לביטול פסק דין היה מקום להעתר לה בהסכמה (ראו ע"א 430/74 בסמן ואח' נ' גזית תכנון, פ"ד כ"ט (1) 228, 232: "חוששני שלא אחת קורה שדברי הערכה ואזהרה אלה נשכחים מלבם של עורכי-הדין הממשיכים להיאחז בכל דבר קטן וגדול שבסדר-הדין כדי לנסות ולהכשיל את עשיית המשפט. וחבל - חבל מאוד - שגם שופטים נתפסים לפעמים להלך רוח כזה ובשל תקלה או שגיאה קלה כבחמורה סוגרים בפני בעל-הדין את הכניסה להיכל המשפט. בעל-דין כזה, אשר בשל מכשול כל שהוא בדרך המכשולים לבית-המשפט שהוא מהלך בה, מאחר להגיע אל סוף הדרך, מוצא עצמו מול שערים סגורים, שדוקא בכוחו ומתפקידו של בית-המשפט לפתחם לפניו לרווחה ככל האפשר. "אילו כך נהגו בבתי-המשפט באופן שיטתי", נאמר ב-ע"א 189/66, [1], הנ"ל, "היו פוסקות התנגדויות הסרק הבלתי-מוצדקות מצד עורכי-הדין בעניני נוהל, שמטרתן לנצל עד הסוף כל שגיאה או צעד מוטעה של הצד השני, אף כי לא היה בהם כדי לפגוע באופן ממשי במתנגד או להצר את צעדיו בהצגת ענינו במשפט").

שנית, כתב ההגנה נושא החותמת נראה כמסמך תקין, ואין בספקות שהעלה ב"כ המשיבים כדי להצדיק הטלת דופי וייחוס מעשה זיוף חמור לב"כ המבקשת, ללא בסיס איתן לטענה.

שלישית, המבקשת הציגה הגנה מפורטת וראוייה לבירור, התיק יידון ביחס לנתבעות מס' 2 ו-3, ויהיה זה עיוות דין למנוע רק מהנתבעת מס' 1 להתגונן, עקב איחור לכל היותר בעשרה ימים בהגשת כתב הגנה (דבר שלא הוכח) (רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה, תקדין-עליון 2005(1), 2253).

התוצאה הינה שאני מבטלת את פסק הדין, ומאחר ולא נקבע ממצא עובדתי בשאלה האם כתב ההגנה הוגש בפועל ביום 10/1/13 אם לאו, והוא לא ניתן היה לצפיה בתיק ביום הגשת הבקשה לפסק דין ונתינתו, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים, תסרוק את כתב ההגנה, שצורף כנספח לבקשה מס' 21, ככתב הגנה מטעם נתבעת מס' 1 במקום מה שנסרק שם בטעות, ותחזיר את התיק לכב' השופטת א. פריאל.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: