לגאלי מוטי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה רמלה (כב' השופטת טאובר) וכן על דחיית בקשת המערער לביטול פס"ד שניתן בהעדרו בתת"ע 5814-07-09 מיום 15.9.09, בו הורשע בגין עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה.

העונש שגזר בימ"ש קמא – פסילה בפועל לתקופה של 36 חודשים וקנס בסך 3,000 ₪.

בנימוקי הערעור מציינת ב"כ המערער, כי במועד ביצוע העבירה, 15.6.09, נהג ברכב, נעצר והתבקש לבצע בדיקה באמצעות ינשוף, נמצא כי הוא שיכור, נרשם דוח ובו הזמנה לדיון ליום 15.9.09. במועד זה המערער לא התייצב. ביהמ"ש פסק בהעדרו והורה על העונש כאמור לעיל.

ביום 27.10.09 ביקש בקשה לביטול גזר הדין, וציין כי יש לו הגנה טובה כנגד האישום המיוחס לו. באותו מועד של ביצוע העבירה, ואף אמר זאת לשוטר כעולה מהדוח, כי הוא שתה בשעת הצהריים במהלך חגיגה בבית הכנסת, המתין מספר שעות בטרם נהג, במהלכן הייתה אמורה להתפוגג השפעת האלכוהול, הוא חש פיקח לחלוטין והתוצאה שנרשמה במכשיר מקורה בטעות או בתקלה במכשיר. המערער אף הציע לשלם הוצאות בבימ"ש קמא על מנת להחזיר ההליך לראשיתו.

לנסיבות אישיות מציין היותו בשירות סדיר שבוע-שבוע, ובשבוע כשהוא בבית הוא עובד אצל דוד שלו. המערער מטפל באח נכה 100 אחוז כתוצאה מתאונת דרכים, וכן מסייע להורים.

לטענת ב"כ המערער, סעיף 130ח לחסד"פ, ייעתר לבקשה לביטול אם יתקיימו שני תנאים חלופיים שאינם מצטברים, האחד סיבה מוצדקת לאי התייצבות, והשני למנוע עיוות דין.

לגופו של ענין, דין הערעור להידחות.

המערער לא התייצב לא העלה כל נימוק בגינו ניתן לבטל פסק הדין שניתן בהעדר. המערער קיבל הזמנה לדין, בה מצוין במפורש מועד הדיון בביהמ"ש.

לעניין עיוות דין, ענישה לפסילה ארוכה, כפי שהושתה על מערער זה, לטענתו, בכך נגרם לו עיוות דין. טענה זו ניתנת לריפוי באמצעות ביקורת על גזר הדין שניתן בבימ"ש קמא, קרי האם ביהמ"ש שגה כשהורה על תקופה העולה על 12 חודשים על תקופת עונש המינימום, אם לאו. ועל כן, לא זה המקרה אליו התכוון המחוקק כשקבע התנאי החלופי בסעיף 130ח לחסד"פ.

עיון בגיליון הרשעות קודמות של המערער מלמד על הוצאת רישיון נהיגה ביום 11.1.07, ומאז צבר לחובתו 6 הרשעות קודמות, 4 מתוכן עניינן נהיגה ללא חגורת בטיחות, 1 בגין אי החזקת רישיון נהיגה ופקיעת רישיון נהיגה עד 6 חודשים, ועבירה בגין נהג חדש ללא תווית.

משנשאל המערער לפשר עבירותיו הקודמות, לא היה מענה בפיו.

סוג ואופי העבירות הקודמות שביצע המערער מעידים על אופי מזלזל בחוקי התעבורה, מזלזל בצורך ובחיוב העליון לציית להם כנהג חדש (ושלא ישתמע מכך שנה ותיק אינו מחויב לציית להם), על מנת לרכוש מיומנות נכונה בנהיגה, מיומנות שאין לנהג חדש.

אני סבורה שעם נהגים בעלי ותק קצר או חברי ותק כלל נהיגה יש להקפיד הקפדה יתרה במילוי ההוראות בנהיגה נכונה, בציות עיוור לתמרורים ולחוקי התעבורה וההוראות. כל מי שאינו מקיים הוראות אלה, ייענש בענישה ראויה והולמת, וזאת על מנת להבטיח העדר נהיגה מסוכנת לנהג עצמו ולכלל המשתמשים בדרך.

עונש המינימום שנקבע לנהיגה בשכרות הוא 24 חודשי פסילה בפועל. נראה כי גילו הצעיר וותק נהיגה שכמעט ולא קיים עומדים ביסוד הענישה שגזר בימ"ש קמא.

יחד עם כל האמור לעיל, מצאתי להמתיק העונש ולהעמיד הפסילה על 30 חודשים בלבד.

יתר רכיבי גזר הדין בעינם.

ניתנה והודעה היום כ"ח אדר תש"ע, 14/03/2010 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת

הוקלד על ידי: נטלי ליפר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: