לבקוביץ נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העוררת, גב' שרה לבקוביץ, מוכרת כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן החוק) בגין תגובה נפשית לרדיפות ופגימת לב. נכותה המשוקללת נקבעה ל- 79.46%. היא הגישה, בהפרשי זמן קצרים, שני עררים שנדונו בפנינו. בערר השני, ו"ע 51951-10-10, ניתן כבר פסק דין. נציין כי אין קשר ענייני בין העררים.

הערר הנוכחי נסב על סירוב המשיבה להכיר בדיעבד בפגימת הלב, נכות בה מוכרת העוררת משנת 2000 כפגימה עצמאית בנפרד מהפגימה הנפשית (ראה להלן), מיום הגשת התביעה ב- 1959. העוררת מתוגמלת בגין פגימת הלב משנת 1997 (פירוט ראה בדברי עו"ד שוהם, פרוטוקול עמ' 4 ש' 20 ואילך) והיא מבקשת, כאמור, תשלום רטרואקטיבי מ- 1959 או למצער מ- 1971, תאריך חוות דעת רפואית עליה מסתמכת העוררת בבקשתה.

דיון

העוררת, ילידת 1922, עברה תלאות קשות מנשוא בתקופת הרדיפות. בשנת 1959 הגישה תביעה למשיבה ופרטה שורה של מחלות אשר לטענתה נגרמו לה כתוצאה מהרדיפות. בטופס התביעה מצוינות המחלות הבאות: ראש ועצבים, לב, חולשה כללית, קיבה, ראומטיזם ועוד.

ועדה רפואית שבדקה את העוררת בנובמבר 1961 הכירה בשתי פגימות כקשורות לרדיפות: שיניים (בשיעור נמוך) ו"נוירוזיס ותוצאותיה", וקבעה לה 27.2% נכות.

בועדות רפואיות שהתקיימו בעניינה ב- 1972 (ינואר ומאי) הועלו אחוזי הנכות בשל הפגימה השנייה ל- 32.

לא זו אף זו, אלא שלאחר הועדה הרפואית הראשונה ב- 1961, הגיש בא כוח העוררת דאז ערר לועדת העררים על סירוב המשיבה להכיר בכל המחלות הנטענות, אך בהמשך ביקש לבטל את הערר (ערר מס' 1652/61).

טענת ב"כ העוררת כי הוגש מטעמה ערר נוסף לועדת העררים (סעיף 11 לנימוקי הערר), מוטעית שכן הערר הוגש לועדה הרפואית של המשיבה על גובה אחוזי הנכות והתבקשה בדיקה נוספת של העוררת. לפי המסמכים שבתיק, בחלוף כעשר שנים, העוררת עמדה פעמיים בפני ועדה רפואית מבלי שפגימת הלב נדונה בנפרד ועל אף שחוות הדעת של פרופ' ברונר מ- 4.7.71, אליה מפנה העוררת בערר הנוכחי, היתה בפני הועדה.

הנה כי כן, אין כל בסיס לטענת העוררת כי עד לפנייתה למשיבה בשנת 1998 (את הפנייה עצמה לא מצאנו בתיק), הוגש מטעמה ערר על אי ההכרה בפגימת הלב ו/או אי הכרה בפגימה בנפרד מהפגימה הנפשית.

אין חולק כי המשיבה דחתה גם פנייה זו ועל ההחלטה הוגש ערר בתיק תא 00238/99 שנדון בועדת העררים בראשות כב' השופט גלעדי, והוחלט כי העוררת זכאית להגדלת אחוז הנכות "כאשר הפגיעה בלב עומדת בפני עצמה."

בהמשך לכך, בחילופי הדברים בין המשיבה לעוררת, נשלח לאחרונה מכתב בו נאמר כי "תשלום נפרד בגין הפגימות שבנדון ישולם, בהתאם לחוק, החל מהמועד בו התבקשה לראשונה ההפרדה בין הפגימות...ביום 18 בדצמבר 1998".

אנו תמימי דעים עם המשיבה כי יש להבין את האמור בפסה"ד של הועדה כמתייחס למצב העוררת במועד מתן ההחלטה ולא למצבה עשרות שנים קודם לכן.

אנו חוזרים ומדגישים כי העוררת לא ערערה על קביעות המשיבה והועדות הרפואיות בעניין פגימת הלב, ואין לאפשר לה לעשות כן, מטעמים פורמאליים ומהותיים כאחד, בחלוף 40 שנה.

לאור האמור, אנו דוחים את הערר.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

תימה

______________ _______________