לבנון נ' שוורץ

החלטה

1.זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26/10/2009 בהעדר הגנה, בתביעת סילוק יד.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 10/5/09 התובע חתם על הסכם שכירות עם אמו, לפיו שכר ממנה בית בגבעת עדה למשך שנה מיום 1/6/2009.

3.בכתב התביעה נטען שהנתבעת הציעה לו לנקות את הבית תמורת 500 ₪, התובע הסכים להצעה, אך הנתבעת נכנסה לבית, סירבה לפנות אותו, ואף ביקשה נגדו צו הגנה, ובירור במשרד הפנים העלה שהיא שינתה את כתובתה לכתובת המושכר.

4.כתב התביעה נמסר לנתבעת בחודש יולי במהלך דיון בהליך אחר, ודבר מסירתו לידיה תועד בפרוטוקול.

5.הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 18/12/2011, ובה נטען כי הנתבעת היא תושבת ארצות הברית, בעלת אזרחות כפולה, שהכירה את התובע בעבר, ולאחר שנפרדו הוא ביקר אותה בארצות הברית, ובחודש אפריל 2009 הם חזרו לישראל, התגוררו בבית אמו המנוחה של התובע בגבעתיים, ולאחר מכן שכרו יחד את הבית נשוא התביעה.

מכיוון שהנתבעת היא תושבת ארצות הברית, נערך החוזה, לטענתה, רק על שם התובע.

6.לטענת הנתבעת, לאחר שהיחסים בין השניים עלו על שרטון, והיא חששה שהתובע ירצח אותה ויתאבד, היא נאלצה לעזוב את המושכר כבר בחודש יולי, עברה למעון לנשים מוכות, לוותה כספים וחזרה לארצות הברית.

לטענת הנתבעת, היא חולה מאוד והתובע חייב לה כספים שגבה עבור שכירות של דירה ששייכת לה.

7.בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין נתמכת בתצהיר שלה שנערך בפני הקונסול הכללי באטלנטה, ובתצהיר של אמה, שנכחה בדיון.

אמה של הנתבעת הצהירה שהיא עצמה לא קיבלה שום מסמכים הקשורים לעניין.

הנתבעת עצמה לא התייצבה להיחקר על תצהירה, וממילא טענותיה לא אומתו.

8.ב"כ הנתבעת הודה שהנתבעת אכן קיבלה את כתב התביעה לידיה בחודש יולי ולא התגוננה מפני התביעה, אך לדעתו יש לבטל את פסק הדין משום שכתב התביעה רצוף שקרים.

על פניו, חלק מהנאמר בכתב התביעה אינו מלוא האמת, כך לדוגמא תיאור נסיבות כניסתה של הנתבעת לנכס המושכר, ממנו ניתן היה להבין שמדובר באיזו פועלת ניקיון שהשתלטה על נכס לא לה, ולא במי שהיתה לה מערכת יחסים, גם אם קצרה, עם התובע.

9.אין בכך כדי להצדיק את אי התגוננות הנתבעת מפני התביעה, וברור שהיא איננה זכאית לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

עדיין על בית המשפט לבדוק האם יש לבטל את פסק הדין במסגרת שיקול הדעת שהדין מעניק לבית המשפט.

10.מצד אחד מדובר במי שבצורה בוטה הזניחה את עניינה. היא לא הגישה במודע בקשע לרשות להתגונן ובמקום זאת נסעה לארצות הברית, לא טרחה למנות מישהו בארץ שיטפל בעניין, למרות שהיא היתה כבר מעורבת בהליכים אחרים נגד התובע וכל העסק לא נפל עליה בהפתעה.

מצד שני, לנתבעת גם אין טענת הגנה ממשית. היא אומנם טוענת שהיא שכרה את הנכס יחד עם התובע, טענה סתמית שאינה עולה מהמסמכים ולא הוכחה בדרך אחרת, אך מודה באותו תצהיר עליו לא התייצבה להחקר, כי ממילא היא עזבה את הנכס, כלומר ממילא ויתרה על זכותה לגור בו.

11.המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא ההוצאות שנפסקו נגד הנתבעת בפסק הדין, שהרי חוזה השכירות כבר פקע לפני זמן רב.

לטענת הנתבעת, לו היה יודע בית המשפט על הנסיבות בהן נכנסה לדירה, לא היה ממהר לתת פסק דין נגדה.