לבנה נ' משטרת ישראל

פסק דין

1.ביום 4/10/10 הגיש העותר עתירה כנגד החלטת המשיבים להתלות את רישיונו להחזקת כלי ירייה ועל ההחלטה לבטל את רישיונו.

2.מהעתירה עולה כי על החלטת המשיבים הגיש העותר גם ערר בפני הממונה, כאמור בסעיף 12 לחוק כלי ירייה, התש"ט - 1949. הערר הוגש ביום 18/4/10, אולם לטענת העותר הוא לא קיבל כל תשובה עד למועד הגשת העתירה.

3.מתגובת המשיבים מסתבר כי כבר ביום 21/9/10 התקבל עררו של העותר והודעה על ההחלטה נשלחה אליו. ככל הנראה הגיעה ההחלטה לעותר לאחר הגשת העתירה.

4.בנסיבות אלי ברי כי דין העתירה להימחק ולא נותרה להכרעה כל מחלוקת בעניין הרישיון במסגרת עתירה זו.

5.העותר מעלה בתגובתו טענות בעניין ההוצאות שנגרמו לו וחוזר וטוען כנגד ההחלטה להתלות רישיונו. לטענות אלה אין מקום בהליך זה שכן הטענות בדבר התלייה וביטול הרישיון נטענו ונתקבלו על ידי הממונה עוד טרם הגשת העתירה. אם לעותר טענות כנגד הימשכות הליכי הערר או טענות כספיות הנובעות מהחלטות המשיבים, עליו לנקוט בהליך מתאים אחר. עתירה זו אינה אכסניה לדון בטענות כספיות או אחרות.

אין גם מקום לפסוק הוצאות במסגרת העתירה, שהרי החלטת הממונה התקבלה בטרם הגשת העתירה ועל כן לא העתירה היא שהביאה להחלטת הממונה.

6.אשר על כן העתירה נמחקת.

אין צו להוצאות.

הנני מורה על החזר האגרה על פי התקנות.

ניתן היום, י"ז חשון תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: