לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה שכנגד

א.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א מיום 28.12.2004 (כב' השופטת ו' פלאוט) אשר דחה על הסף את תביעת המערער מחוסר סמכות עניינית.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לענין

המערער הינו אחי אשתו של המשיב.

המשיב הגיש תביעה לצו מניעה קבוע כנגד המערער ושבעה בני משפחה נוספים, במסגרת סכסוך מתמשך בין הצדדים.

ביום 6.12.2004 הגיש המערער כתב תביעה שכנגד, בבקשה למתן צו מניעה קבוע כנגד המשיב.

ביום 28.12.2004 החליט בית משפט קמא כי:

"                                     פסק דין

"בן זוגו של אחות התובע" איננה בן משפחה המוגדר בחוק בימ"ש לענייני משפחה, התשמ"ה - 1995.

קרבה זו אינה זהה לקרבה הנכללת סמכות בימ"ש זה (סע' 1(2) (ו)), לאמור, "אחיו ואחיותיו של הבעל ו/או אחיו ואחיותיו של האשה", אך לא ניתן לתבוע את בני זוגם, שזו כאמור, קירבה רחוקה יותר.

לפיכך, אין מקום כי התביעה שכנגד תתברר בבימ"ש זה. כפי שכבר הוחלט, יש בכך אך כדי לסרבל ולסבך את הדיון שבפני. לפיכך, נדחית התביעה מחוסר סמכות...".

            מכאן הערעור שבפני.

ג.          טענות הצדדים בערעור

טוען המערער כי טעה בית משפט קמא, שכן אין כל ממש בקביעה, לפיה אין זהות בין תביעה אשר מגיש פלוני כנגד אחי אשתו ובין תביעה שמגיש אחי האשה כנגד אותו פלוני.

המערער טוען כי המדובר בקירבה זהה, וכאשר המדובר בתביעה שכנגד, בין אותם צדדים להליך, אשר הוגש בגדרי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, הרי שטעה בית משפט קמא בדחותו על הסף את תביעת המערער.

המערער טוען כי על פי הוראות סע' 51 (א) (4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קמה לבית המשפט הסמכות העניינית לדון בתביעת המערער, בנסיבות הענין, בהיותה " תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה".

כן טוען המערער, כי בנסיבות הענין, היה על בית משפט קמא לעשות שימוש בהוראות סע' 8 (א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, הקובע כי:

"