לבית הדין הרבני סמכות לדון בנושאים שנכרכו בתביעת הגירושין ללא קשר להסכמות שניתנו בהליך הגישור

ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי באשדוד מיום י"ח בטבת תשס"ח (27.12.07), אשר קבע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בנושאים שנכרכו בגירושין.

במסגרת תביעה לגירושין שהגישה המערערת ביום ג' בטבת תשס"ח (21.5.07) לבית-הדין האזורי, תבעה היא לקבל פיצויים, כתובה, מזונות, החזקת הילד, וכן את חלוקת הרכוש, ובלשונה: "הדירה והעסק של (הבעל)".

מאוחר יותר, ביום 3.7.07, הגישה האשה לבית-המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך.

ביום 3.9.07 התקיים בבית-הדין האזורי דיון בתביעה. האשה הגיעה מלווה בעורך-דין. נאמר מפיו בפרוטוקול הדיון: "יש הסכמה של הצדדים להתגרש והם מנהלים הליך של גישור ביחידת הסיוע לגירושין הנמצא בעיצומו ולכן אנו מבקשים פסק-דין לגירושין ושיפתחו הצדדים תיק סידור גט". מפי הבעל נרשם: "אני מופתע שיש לאשה עו"ד ולא מבין כ"כ את המשמעות של הבקשה לפסק-דין. אני מבין שאנו לא יכולים להמשיך יחד...". במסגרת הסכם גירושין קצרצר שנרשם בפרוטוקול הדיון נאמר, כי הצדדים מסכימים להתגרש, וכי "שאר הנושאים הכרוכים בגירושין מטופלים ע"י יחידת הסיוע של בית-המשפט". בית-הדין החליט באותו מועד כי הצדדים יפתחו תיק לסידור גט וכי "בשלב זה בזכות הבעל לעכב את סידור הגט עד השלמה וחתימה על הסכם גירושין כולל".

ביום 21.11.07 הגישה המערערת לבית-המשפט לענייני משפחה תביעת מזונות ומשמורת.

התברר כי הצדדים לא הגיעו לכלל הסכם גירושין סופי, והתעוררה מחלוקת בדבר סמכותו של בית-הדין לדון בנושאים הכרוכים בגירושין. מחלוקת זו הוכרעה בהחלטת בית-הדין נשוא ערעור זה.

בנימוקי ההחלטה הוטעם ע"י בית-הדין האזורי, כי האשה לא ביטלה את תביעתה בבית-הדין בה כרכה היא בעצמה את הנושאים שהוזכרו בה. הסכמה למעשה של הבעל לסמכות בית-הדין בעניינים שנכרכו מחייבת את המערערת, וכתוצאה מכך נוצר השתק שיפוטי המונע מן המערערת לטעון נגד סמכותו של בית-הדין. לפיכך, אין להתחשב בתביעת המזונות והמדור שהגישה האשה לבית-המשפט ומה גם שלא הוגשה על ידה שם תביעה רכושית ותביעת משמורת. באשר לטענה שהצדדים הסכימו כי הנושאים הכרוכים יטופלו ביחידת הסיוע של בית-המשפט, מסביר בית-הדין שיחידת הסיוע הינה אך ורק מקום לגישור ללא סמכות לדיון והכרעה במחלוקת שבין הצדדים, ואין בהסכמת הבעל לגישור זה, כדי להצביע על עמדתו בנוגע לסמכות השיפוט ככל שהליך הגישור לא יצליח. כמו כן בהפניה של בית-הדין אל יחידת הסיוע, אין לראות את בית-הדין כמי ש"קם מכסאו". יש בכך רק מתן אפשרות לצדדים להגיע לפשרה כמו שנפסק בשו"ע חו"מ סימן י"ב ס"ב: "מצווה לומר לבעלי דינים בתחילה, הדין אתם רוצים או הפשרה. אם רצו בפשרה עושים ביניהם פשרה".

ב"כ המערעת טוען, כי אין לראות בתביעת הגירושין שהוגשה ע"י המערערת כתביעת גירושין כרוכה, ולפיכך אין בסיס לנימוק כי המשיב הסכים לכריכה, ומשכך אין לבית-הדין סמכות מכח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. כמו כן, אין סמכות לבית-הדין מכח סעיף 9 לחוק זה. בנוסף, מאחר ובית-הדין נתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים להתגרש, נחשב בית-הדין כמי ש"קם מכסאו" ולפיכך מנוע הוא מלהמשיך ולדון בענינים שהיו בפניו.

לטענת ב"כ המשיב, המערערת בעצמה הגישה תביעת גירושין כרוכה וממילא אין היא יכולה לטעון כי תביעתה לא היתה כנה ושלא נכרכה כדין. לפיכך, צדק בית-הדין בקובעו כי נוצר השתק שיפוטי. המערערת לא העלתה טענת חוסר סמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לה. המערערת הגיעה לבית-הדין כשהיא מיוצגת ע"י עו"ד, באופן שהפתיע את הבעל שלא היה מיוצג, והוא לא הבין את המשמעויות המשפטיות של בקשת ב"כ המערערת למתן פסק-דין לגירושין. המערערת פעלה שלא בתום לב וניסתה לנצל את בורותו של הבעל, שהינו עולה חדש, בהבדלים שבין הערכאות השונות.

לאחר העיון בתיקי בית-הדין האזורי ובטענות ומענות הצדדים בתיק שבפנינו, אנו סבורים שדין הערעור להדחות.

המערערת היא שהגישה את התביעה לגירושין לבית-הדין וכרכה בתביעה את עניני הרכוש, המזונות והמשמורת. העקרונות אשר התגבשו לכלל "המבחן המשולש" בדבר סמכותו של בית-הדין הרבני לדון בתביעת גירושין כרוכה, חלים במצב שבו התובע מעונין בסמכותו של בית-הדין והנתבע מסרב לכך. במקרה דנן הסכים המשיב, בשלב ראשון לפחות מכללא ובהמשך במפורש, לסמכותו של בית-הדין בכל הענינים שנכרכו בגירושין. מי שהביא את הענינים הכרוכים לגדרי סמכותו של בית-הדין, מנוע מלטעון כי תביעת הגירושין אינה כנה, או כי הענינים שנכרכו לא נכרכו כדין ובכנות. אין לקבל "כרכור" של תובע מערכאה לערכאה.

הסכמת הצדדים להליך של גישור במסגרת יחידת הסיוע של בית-המשפט לעניני משפחה, אין בה דבר כדי לשלול את סמכותו של בית-הדין. כפי שהוטעם במפורש בהחלטת בית-הדין האזורי שניתנה בסמוך להבעת הסכמתם של הצדדים להליך הגישור ביחידת הסיוע, זכאי היה הבעל להביא לדחית מועד סידור הגט אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכם גירושין כולל. לו היו הצדדים מגיעים להסכם כאמור, יש להניח שהיו מביאים גם אותו לאישור בית-הדין על אף שהוא היה מושג בעזרת יחידת הסיוע של בית-המשפט, שהרי במקרה שכזה לא היה מתעורר כל צורך לקבוע דיון נפרד לצורך אישור ההסכם בבית-המשפט, וניתן היה לקבל את אישור בית-הדין עובר לסידור הגט. ברור הדבר, כי בתוך החלטת בית-הדין דאז, בלועה כוונה משתמעת, שאם לא יצליחו הצדדים להגיע להסכם מלא, יידרש בית-הדין לענינים שנכרכו בגירושין ואשר הובאו ע"י המערערת לגדר סמכות של בית-הדין (ראו והשוו: בגץ  7341/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי אשקלון, סוף פיסקה ח', פורסם בנבו, 14.2.08)

לפיכך, גם אין לקבל את טענת המערערת כי יש לראות בהחלטת בית-הדין בה הוחלט כי הצדדים יפתחו תיק לסידור גט כהחלטה המסיימת את הדיון בתביעה שבפני בית-הדין, ושבכך בית-הדין כביכול "קם מכסאו".

זאת ועוד: לא רק שבהחלטה האמורה בית-הדין לא קבע כי הוא מאשר את הסכם הגירושין הקצרצר שנחתם בפניו ונותן לו תוקף של פסק-דין, אלא גם אם בית-הדין האזורי היה עושה כן, לא היה בכך משום סיום הליך הגירושין שבפני בית-הדין. כפי שנאמר בהזדמנויות שונות, הליך הגירושין שבפני בית-הדין אינו מסתיים במתן פסק-דין המאשר את עצם הסכמת הצדדים להתגרש. עדיין יש צורך בביצוע הגט ובמתן "מעשה בית-דין" לאחר הגט. רק עם חתימת "מעשה בית-הדין" מסתיים הליך הגירושין (ראו: ערעור 1-21-7938 (גדול) פלוני נ' פלונית, עמ' 9 ואילך, פורסם בנבו, 12.2.06, ועוד פסקי דין אחרים).

מעבר לנדרש ייאמר, כי בנסיבות הענין יש בסיס לטענת ב"כ המשיב, שבהיותו לא מיוצג, הוא לא היה מודע לאפשרויות המשתמעות לכאורה בהסכמתו להליך הגישור ביחידת הסיוע של בית-המשפט, ולפיכך לא ניתן להסתמך על הסכמתו זו.

הערעור נדחה.

ניתן ביום ו' אב תשס"ח ( 07/08/2008)

(-) הרב מנחם חשאי, דיין - יו"ר            (-) הרב ציון בוארון,             (-) הרב ציון אלגרבלי ,