לבייב נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על חומרת העונש בגזר דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט אופיר), בפ"ל 5528-07-12, לפיו הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בפסילה, ונגזר עליו בין היתר עונש של פסילת רישיון בפועל למשך 18 חודשים ועונשים נילווים. בנוסף, הוארך מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו.

בית משפט קמא דחה את עתירת המדינה, להפעיל את המאסר המותנה, בהיות המערער אדם נורמטיבי, והאירוע נשוא האישום הוא אירוע ראשון של נהיגה בפסילה (התנאי הושת בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפני שש שנים).

בנסיבות אלה, סבר בית המשפט קמא, כי העונש הראוי הוא פסילה לתקופה שבין 6-24 חודשים. הוא בחר בתוך המתחם להשית על המערער 18 חודשי פסילה, תקופה שיש בה כדי לשקף איזון נכון לטעמו, בין חומרת העבירה מחד, והיותה הראשונה מסוגה מאידך, אך ברקע התעבורתי עבירה חמורה אחרת של נהיגה בשכרות.

להשלמת התמונה אוסיף, כי הפסילה המנהלית נשוא אישום זה הושתה על המערער בגין חשד לנהיגה בשכרות, בגינו הוגש כתב אישום בתתע"א 5667-04-12. לאחר שנשמעו ההוכחות בתיק, חזרה בה המאשימה מעבירת השכרות, וייחסה למערער עבירה של נהיגה בקלות דעת, בניגוד לתקנה 21(א) לתקנות התעבורה.

עיקר טענתו של ב"כ המערער, סובבת סביב המשמעות שיש לייחס לזיכוי מעבירת השכרות. לטענתו, אמנם אין בכך כדי להפקיע את תוקפו של צו הפסילה המנהלית, אולם לשיטתו, יש בכך כדי להצביע כי לא היה מוצדק. הגם שהיה על המערער לכבדו, גם באם לא היה מוצדק, ולעתור לביטולו, עדיין יש לזכור כי הושת בגין עבירה שהמערער זוכה ממנה.

ב"כ המשיבה טוען, כי למערער לא היתה זכות לעשות דין לעצמו, ובגין כך הוגש נגדו כתב האישום, ואין רלוונטיות לשאלת הזיכוי מהעבירה העיקרית. הוא גם מפנה לעברו התעבורתי של המערער, וטוען כי מדובר בעבר מכביד, וגם מטעם זה לא היה מקום להקל עם המערער, יותר מכפי שעשה בית משפט קמא. העונש שהושת על המערער אינו חמור באופן יוצא דופן. מתחם העונש ההולם שקבע בית משפט קמא, נכון, הן מבחינת עונש המאסר והן מבחינת עונש הפסילה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור.

לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית משפט קמא. המתחם שקבע, סביר בעיני. הרף על המתחם מביא בחשבון את עברו התעבורתי של המערער, וכן את העובדה שבית משפט קמא נמנע מהפעלת המאסר המותנה, והאריכו. על כן החמיר ברכיב הענישה של הפסילה. הגם שמדובר בעונש חמור, איני סבורה כי במכלול הנסיבות הוא חורג מהסביר.

אשר לזיכויו של המערער מעבירת הנהיגה בשכרות, ברי כי אין בכך כדי להשפיע על גזר הדין בגין העבירה הנוספת שביצע. המערער אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהתעלם מצו פסילה מנהלי, גם אם הוא סבור כי לא ניתן כדין. היה עליו לעתור לביטולו, או לציית לו. העובדה שבסופו של יום זוכה מנהיגה בשכרות, אינה רלוונטית לשאלת תוקפו של הצו המנהלי, ולא ניתן לבחון זאת בדיעבד.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: