לביטוח סוציאלי של העובדים נ' בנגוייב ואח'

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת יו"ר ההוצל"פ, כב' הרשם עיסא סעיד, מיום 03/02/11, במסגרתה חויבה המערערת (להלן: "מִבטחים") בתשלום החוב הפסוק של החייבת/משיבה 1, הגב' בנגוייב מדינה (להלן: "החייבת"), בסך 12,500 ₪ למשיבה 1 לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ")

רקע

2.כנגד החייבת פתוחים מספר תיקי הוצל"פ בשל חובות שונים לנושים, ביניהם המשיבים 2-5. החייבת הייתה מבוטחת במִבטחים ונצברו לטובתה ערכי פדיון בזמנים הרלבנטיים להחלטה מושא הערעור בסך 113,300 ₪ נטו (לאחר ניכוי מס).

בנסיון לגביית החובות נקטו המשיבים 2-5 בהליכים שונים, כשהרלבנטיים לעניינו הטלת עיקולים בחשבונה של החייבת במִבטחים בסך כולל של 171,903 ₪, לפי הפירוט שלהלן:

משיב 2 (להלן: "דיסקונט") – העיקול נרשם ביום 14/07/08 במסגרת תיק הוצל"פ 02-413010-74 בסך 43,471 ₪.

משיב 3 (להלן: "בנק לאומי") – העיקול נרשם ביום 06/11/06 במסגרת תיק הוצל"פ 02-296820-67 בסך 101,436 ₪.

משיב 4 (להלן: "בנק הפועלים") – העיקול נרשם ביום 12/02/07 במסגרת תיק הוצל"פ 02-33607-06-7 בסך 10,051 ₪.

משיב 5 (להלן "הבנק הבינלאומי") – העיקול נרשם ביום 04/08/08 במסגרת תיק הוצל"פ 02-180590-67 בסך 16,945 ₪.

3.ביחס לבנק לאומי ובנק הפועלים, יש לציין כי במסגרת הסכם פשרה שנחתם בבית המשפט המחוזי ביום 06/07/08 במסגרת בר"ע 3052/08 על החלטת רשם הוצל"פ וקיבל תוקף של פסק דין, חויבה מִבטחים, כמחזיקה, לשלם עד ליום 01/10/08 מכספי החייבת סך 57,000 ₪ לשני בנקים אלו.

יובהר כי מִבטחים לא הייתה צד לבר"ע ולא השתתפה בניסוח הסכם הפשרה. ההסכמות שהושגו בין בנק הפועלים ובנק לאומי מצד אחד, לבין החייבת מצד שני, הושגו בהתעלם משאלת קיומם של עיקולים נוספים, ועוד יצוין כי במועד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי שנתן תוקף להסכמת הצדדים, מִבטחים הייתה מנועה מלממש את כספי החייבת, הואיל ומדובר בזכויות עתידיות המותנות בקרות הארוע המזכה, קרי קצבת זקנה או נכות, או בהוראת החייבת לשבור את קרן הפנסיה ולקבל ערכי פדיון תוך ויתור על זכויותיה הפנסיוניות בקרן.

4.ביום 13/11/08 חתמה החייבת על בקשה המופנית למִבטחים למשיכת ערכי הפדיון מקרן הפנסיה וביקשה כי סך ערכי הפדיון יועברו לתיקי ההוצל"פ השונים לכיסוי חובה.

5.נוכח הסתירה לכאורה בין הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי, לבין כל העיקולים הרשומים במִבטחים, פנתה מִבטחים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות כיצד לפעול בחלוקת הכספים. בית המשפט המחוזי הפנה אותה בהחלטתו לרשם ההוצל"פ.

בהתאם לאמור, פנתה מִבטחים להוצל"פ בתיק שבו הזוכה הוא בנק לאומי. כב' הרשמת הגב' יפעת מישורי (כתוארה אז), קבעה בהחלטה מיום 25/03/09 כי הסכמת החייבת להעביר כספים לחלק מנושיה לא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק ההוצל"פ וההלכה הפסוקה לעניין העדפת נושים, והורתה למִבטחים לפעול לפי המנגנון הקבוע בסעיף 76 לחוק ההוצל"פ, דהיינו להעביר את הכספים להוצאה לפועל.

6.ביום 06/04/09 ולאחר שמִבטחים הודיעה ללשכת הוצל"פ כי החייבת טרם חתמה על בקשה למימוש כספים (הודעה שהתבררה כלא נכונה והתבססה על מידע שגוי של מִבטחים), ביטלה כב' הרשמת את החלטתה מיום 25/03/09.

7.בין לבין, מאחר שמִבטחים לא העבירה את הכספים לפי הסכם הפשרה בבית המשפט המחוזי, פתחו בנק לאומי ובנק הפועלים תיק הוצל"פ נגד מִבטחים עצמה, כחייבת. בשלב זה החליטה מִבטחים לשלם את הסכום בתיק ההוצל"פ נגדה בסך 57,000 ₪, ויתרת הסכום הצבור בקופת החייבת בסך 54,300 ₪ הועברה לתיק הוצל"פ 02-9682-06-7 כדי שהכספים יחולקו לפי סעיף 76 לחוק ההוצל"פ, ובאופן שלא נותר בידיה כל סכום שהוא השייך לחייבת.

8.מִבטחים סברה כי עם ביצוע ההעברות האמורות לעיל, מילאה את כל שנדרש ממנה.

בנק דיסקונט סבר שמִבטחים נהגה שלא כדין ופנה בבקשה לראש ההוצל"פ ביום 03/02/10 לחייב את מִבטחים בחוב הפסוק שנותר, לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ.

בנוסף ובד בבד, פנו מִבטחים ודיסקונט לבנק לאומי ובנק הפועלים, וביקשו לקבל יתרות מעודכנות. לאחר שבנק הפועלים ובנק לאומי סרבו לשתף פעולה, פנו לרשם ההוצל"פ וזה נתן החלטה ביום 26/07/10 בה הורה לבנק לאומי ובנק הפועלים להודיע מדוע לא יוחזרו הכספים שקיבלו ממִבטחים ותבוצע חלוקה מחדש. בנק לאומי ובנק הפועלים השיבו בקליפת אגוז, כי הוראות סעיף 76 (א) לחוק ההוצל"פ מקנות להם עדיפות בקבלת הכספים בתור זוכים שנקטו בהליכים לגביית החוב והביאו באופן יעיל לקבלת כספים לטובת כל הנושים.

החלטת כב' הרשם מושא הערעור