לביא שרון נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בימ"ש לתעבורה פתח תקווה בתת"ע 13107-08-10 מיום 14.11.11 (כב' השופטת מגי כהן) לפיו הורשע המערער על פי הודאתו בשלושה תיקים מצורפים שעניינם אי חידוש רישיון רכב. על המערער הושתו העונשים הבאים: מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות; קנס בסך 2,000 ש"ח; פסילה על תנאי של 6 חודשים; הפעלת פסילה על תנאי ל – 3 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך שלוש שנים וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים.

הערעור שבפניי הוא כלפי עונש הפסילה בלבד.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לעניין תקופת הפסילה ולפיה ביהמ"ש יקבע את תקופת הפסילה שתהיה עד 18 חודשים. ביהמ"ש קבע כי תקופת הפסילה תעמוד על 15 חודשים ועל פרק זמן זה נמנה גם הפעלה של עונש פסילה של 3 חודשים מתיק מספר 29362/07, דהיינו, בגין שלושת התיקים נדון המערער לתקופת פסילה של 12 חודשים בלבד.

הנה כי כן, תקופת הפסילה שהושתה על המערער היא במסגרת הסדר הטיעון. כאשר המערער עשה את הסדר הטיעון היה עליו לצפות שיושתו עליו עד 18 חודשי פסילה.

לאחר שקראתי את טעמי הערעור ושמעתי את ב"כ המערער אינני סבור שבימ"ש קמא טעה. העונש הוא סביר ובהתאם לנורמה המקובלת בעבירות כגון זה המדובר במערער שנהג במהלך החודשים מאי, יוני, יולי ודצמבר 2010 ברכב כאשר רישיון הנהיגה פקע בחודש מאי 2003, כלומר תקופה ארוכה של כ – 7 שנים. כך מעיון בגיליון ההרשעות עולה כי מדובר במערער שלו רישיון נהיגה משנת 93 (בגזר הדין נכתב בטעות 2003) ולחובתו כ – 80 הרשעות קודמות, הרבה מאוד עבירות הן עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה כך שנראה כי למרות שהמערער הורשע כבר בעבר באותה עבירה הוא חוזר לסורו ולכן היה מקום להשית עליו את עונש הפסילה אשר יש בו כדי לכוון את המערער להתנהג באופן נורמטיבי ולא לנהוג כאשר אין לו רישיון נהיגה בר תוקף.

אשר על כן, לא מצאתי כל פגם בגזר דינו של בימ"ש קמא בהתייחס לתקופת הפסילה שהושתה על המערער ולכן הערעור נדחה.

ניתן והודע היום ג' אדר תשע"ב, 26/02/2012 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: