לביא נ' קאסם ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש לרכב.

התובע הוא בעלים של רכב פרטי – טויוטה קורולה שנת 2011, וביום 3/2/2011 אירעה תאונה בה היה מעורב רכב נהוג על ידי הנתבע מס' 1, שבוטח על ידי הנתבעת מס' 2.

2.על פי הנטען בתביעה, התובע נסע בכביש עוקף חדרה, בהגיעו לצומת, עצר את רכבו ברמזור "אדום" ולפתע פגע בו מאחור הרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 1.

התובע טוען שלאחר התאונה הנתבע התנצל בפניו, הסביר לו שרכב אחר מנע ממנו להשתלב בנתיב, ולכן הוא סטה מנתיבו השמאלי ימינה ופגע ברכב התובע.

3.לתביעה צורפה חוות דעת שמאי בגין הנזקים הישירים וירידת-הערך לרכב התובע, שהיה כאמור רכב חדש, בערך שבועיים וחצי על הכביש, והנזקים הללו מסתכמים, על פי חוות הדעת, בסך של 13,980 ₪.

שכר טירחת השמאי על פי הקבלה שצורפה היה 895 ₪.

4.הנתבעים בכתב הגנתם טענו כי ביום התאונה נסע רכב הנתבע בנתיב נסיעתו, כאשר דווקא התובע הוא זה שסטה מנתיבו וקיצר את מרחק העצירה של רכב הנתבע.

כמו כן, בכתב ההגנה הוכחשו הנזקים הנטענים.

5.בדיון שהתקיים בפני העיד התובע, הוא חזר על גירסתו, וכן העידה בתו שנסעה עימו.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 1, שהוא מהנדס במע"צ, והסביר שבאותו יום הוא היה בחזרה מעבודתו בסמוך למקום, שהרכב של התובע הוא זה שגרם לתאונה, כשחתך את נתיב נסיעתו, והוא עצמו לא נסע מהר כלל ועיקר.

הנתבע מס' 1 הציג תמונות של חזית רכבו – רכב מסוג סוזוקי, שמראות שהפגיעות היתה בפגוש הפלסטיק בלבד ולא היתה משמעותית, מה שלטענתו תומך בגירסתו.

מנגד הציג התובע צילומים מקוריים של רכבו, המגלים שהפגיעה היתה בחלק השמאלי-אחורי של רכבו.

6.תמונות הנזק של שתי המכוניות אינן תומכות בגירסתו של מי מהצדדים, ולמעשה הן מתיישבות עם שתי הגירסאות, כך שאין בהן כדי לסייע בקביעת האחריות לתאונה.

מחד מדובר בגירסה של התובע, נתמכת על ידי בתו, שברור שאיננה עדה אובייקטיבית אלא יש לה אינטרס, ומאידך מדובר בעדות יחידה של הנתבע.

עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים שרכב הנתבע פגע מאחור ברכב התובע, ואני מעדיף את עדות התובע ובתו על פני עדות הנתבע, שככל הנראה, כפי שעולה מסיכומי הנתבעים, אכן יצא מהרכב והתנצל מספר פעמים בפני התובע.

7.התנצלות כשלעצמה אין בה כדי להוות הודאה באשמה, משום שבצדק ציינה נציגת הנתבעת 2 כי ישנם אנשים שעצם המעורבות בסיטואציות כאלה גורמת להם להתנצל גם אם הם לא חטאו במאומה, אבל יש בה באותה התנצלות כדי לסייע לגירסת התובע ובתו, ובכלל, פגיעה מאחור מתיישבת יותר עם אי שמירת מרחק וסטיה מנתיב של הרכב שהגיח מאחור מאשר עם רשלנות של הרכב הנפגע מאחור.

התרשמתי שהנתבע אכן איננו משקר, במובן זה שהוא מאמין בנכונות גירסתו, אך אמונתו בנכונות גירסתו אין פירושה שהגירסה עצמה נכונה.

מדובר באירוע שהתרחש בתוך שניות ספורות, וקשה למעורבים בו לגבש תמונת מצב אובייקטיבית לגבי האשמה.

7. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 13,980 ₪, בצירוף הוצאות השמאי בסך 895 ₪, ובצירוף 200 ₪ הוצאות משפט, ובסה"כ 15,075 ₪, והסכום ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום התאונה – 3/2/2011 ועד התשלום בפועל.