לביא נ' עיריית תל-אביב

פסק – דין

העותר הגיש בתאריך 30.09.2013 עתירה מנהלית סתמית, ללא כל פירוט ובה מבוקשים הסעדים הבאים:

1.הסרת "הבוטקה" מכניסת העותר מרח' הלל הזקן והעברתה לפינה הנגדית;

2.השבת השטח הנגזל 33 מ"ר לעותר;

3.מחיקת חוב הארנונה בהיות העותר עיוור הפטור מארנונה;

4.חידוש תביעת נזקי הגוף בגין העיוורון שגרם פקח העירייה;

לעתירה אף לא צורפו מסמכים כלשהם התומכים בה.

לאחר הגשת העתירה דנן, הגיש העותר מספר בקשות שאין להן כל קשר לעתירה נשוא הדיון וביניהן מספר בקשות לבטל צווים שניתנו על ידי כב' השופט מזרחי ביום 23.12.2013 ולהורות על חיבור המים לדירת העותר. "בקשה להורות לכבאי עיריית ת"א להסיר את המחסומים שהונחו על יציאות החירום שטרם נפתחו" וכדומה.

בדיון היום חזר העותר על טענותיו. לדבריו לאחר שנמחקה העתירה המנהלית שהוגשה על ידו בשנת 2010, המשיבה הודיעה כי תטפל בהסרת ה"בוטקה" וכי תחזיר לחזקתו את השטח שנלקח ממנו אולם הפעולות הללו לא בוצעו. לאחר שהעביר את ה"בוטקה" מכניסת הבית, לפני כשנה וחצי הוחזרה ה"בוטקה" על ידי מאן דהוא לכניסה. זאת ועוד, לטענת העותר למרות שאיננו חייב בתשלום מיסים בהיותו עיוור, נשלח לו חשבון ארנונה על סכום של למעלה ממיליון ₪.

ב"כ המשיבה טען בתגובתו לעתירה כי העותר מנצל לרעה את הליכי בית המשפט ומגיש אין ספור תביעות ועתירות שאין כל קשר בינם לבין המציאות. המשיבה אף צרפה לתגובתה מסמכים המצביעים על כך, לרבות עתירה מנהלית דומה שהוגשה לבית משפט המחוזי בת"א בעת"מ 26833-07-10 ואשר נמחקה ב-13.11.2012, הוגשה בקשה לחידוש העתירה וניתנה החלטה הדוחה בקשה זו.

לטענת ב"כ המשיבה יש לדחות את העתירה על הסף מאחר ואיננה עומדת בהוראות הדין בנוגע להגשת עתירות מנהליות. בין היתר מאחר ואיננה מכוונת נגד החלטות של המשיבה בענין המנוי בתוספת הראשונה לחוק. עוד נטען כי העתירה נגועה בהתיישנות שכן חלפו 14 שנים מיום התגבשות העובדות. העתירה נגועה בשיהוי רב. העותר מנוע מלטעון טענותיו מחמת מעשה בית דין, העתירה נעדרת פרטים רלבנטיים כך שאין למשיבה יכולת להתייחס לנטען בה וכדומה.

לדברי המשיבה יש לדחות את טענות העותר גם לגופו של ענין, מאחר והעתירה איננה מגלה כל עילה כנגד המשיבה, הניסוח הוא סתמי מעורפל ואיננו נתמך במסמכים כלשהם.

עוד טענה המשיבה כי מבדיקה שערכה בספריה, הוברר כי המשיבה מעולם לא פלשה לשטחו של העותר. לדברי העותר מדובר באירוע משנת 1994 אולם הוא לא הציג כל ראיה התומכת בגרסתו וטענה זו נגועה בשיהוי והתיישנות.

באשר לטענת העותר בנוגע למחיקת חוב הארנונה והחזרתו על כנו, מבדיקה שערכה המשיבה עולה כי בזמנו העותר פנה לועדת הערר לענייני ארנונה נגד סיווגו של הנכס המוחזק על ידו אולם לא הגיש ערעור מנהלי על החלטה זו והטענות הנטענות היום כנגד חוב זה, הן טענות בעלמא ללא כל תשתית עובדתית.

ב"כ המשיבה הדגיש כי העתירה דנן הינה חוליה נוספת בשרשרת בלתי נגמרת של עתירות ותביעות שהגיש העותר נגד המשיבה ואחרים אשר אינן מושתות על מסכת עובדתית כלשהי כאשר הטענות נטענות בעלמא.

בדיון היום חזר ב"כ המשיבה על טענותיו ועתר לדחות את העתירה על הסף מהטעמים שפורטו בתגובתו והדגיש כי העותר העלה אותן טענות גם בעת"מ 26833-07-10 עתירה שנמחקה על ידי כב' השופטת שיצר.

דיון

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו ושמעתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי אין ממש בעתירה דנן ודינה להידחות.

העתירה נשוא הדיון הינה סתמית לחלוטין וללא כל ביסוס עובדתי. העותר איננו מפרט את טענותיו ואף אין מסמכים כלשהם התומכים בטענות הללו.

יודגש כי העותר איננו מלין על החלטה כלשהי שניתנה על ידי המשיבה, ואשר בעניינה ניתן להגיש עתירה מנהלית בהתאם לחוק.