לביא נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה וכן בקשה לביטול איסור שימוש ברכב, על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

ביום 17.9.11, נפסל רישיונו של המבקש 1 ובמקביל,הוצאה כנגד מכוניתו של המבקש 2 הודעת איסור שימוש ברכב, ל-30 יום, לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה.

הצווים ניתן בהקשר לדו"ח מספר 20200598272, שעניינו, עבירה של נהיגה בשכרות, המיוחסת למבקש1.

ראיות מתיק המשטרה הוגשו לעיוני, לאחר שצורפו לבקשה עצמה.

מעיון בהן עולה כי ביום 17.9.11, בסמוך לשעה 04:00, נתפס המבקש 1 נוהג ברכב כשהוא שיכור, לאחר שבבדיקת "ינשוף", התגלו בגופה 300 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

הראיות כנגד המבקש 1, כוללות, בין היתר: דו"חות פעולה, פלטי בדיקה, בדיקת מאפיינים.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

בשלב זה של הדיון, די בדוחו"ת הפעולה, בתוצאת בדיקת הינשוף וכן מאפייני השכרות, ואף בדברי המבקש עצמו, כדי לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

מסוכנות

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המבקש נוהג משנת 2006 ולחובתו 3 הרשעות קודמות.

מסוכנות המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

ברע"פ 8649/10, אמר כבוד הש' רובינשטיין:

"הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות, שהפכה ל"מכת מדינה", ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב – בין היתר – הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש..".

המחוקק הביע דעתו לגבי עבירת השכרות, בעונש החובה שקבע בצידה.