לביא נ' דדון ואח'

החלטה

מבוא

בפניי שתי בקשות: האחת בקשתו של, ד"ר ג' אור, אשר מונה בתיק זה כמומחה בית המשפט; השנייה, בקשת התובעת להורות למומחה להתעלם ממסמכי המוסד לביטוח לאומי אשר הועברו אליו מטעם הנתבעת.

התובעת, ילידת 1948, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.4.06. לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת מונה ד"ר ג' אור כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי.

בבקשתו ציין ד"ר אור כי על פי תיאורה של התובעת, מספר שנים לפני תאונת הדרכים, בשנת 2001, הפסיקה את עבודתה בבית הספר שבו עבדה. בהקשר זה ניהלה התובעת הליכים משפטיים נגד בית הספר ונגד משרד החינוך. מאז פרישתה לא שבה התובעת לעבודה.

המומחה ציין שלא התקבלה תמונה ברורה באשר למצבה של התובעת בתקופה האמורה, ועל כן ביקש לקבל את מסמכי ההליך האמור (לרבות כתב תביעה, ופרוטוקולים של עדותה), שכן לטעמו הם עשויים לשפוך אור על מצבה של התובעת באותה תקופה.

עמדת הצדדים

התובעת התנגדה לבקשה, בטענה שהמסמכים המבוקשים אינם מסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, או בדבר טיפול רפואי שניתן לה. לטענת התובעת, העיון בחומר המשפטי המבוקש לא יסייע למומחה בהכנת חוות דעתו, אף עשוי לשבש את הכנת חוות הדעת.

הנתבעת טענה מנגד שיש לקבל את הבקשה. לטענתה, אימץ בית המשפט אימץ גישה רחבה וליברלית בבואו להתיר הגשת מסמכים למומחה הרפואי, במיוחד למומחה בתחום הנפשי. נטען שהמסמכים המבוקשים על ידי המומחה הינם מסמכים מהליכים משפטיים שקדמו לתאונה ועל כן יש בהם כדי לשפוך אור על מצבה בתקופה שקדמה לתאונה.

אשר לבקשתה של התובעת, הנתבעת לא חלקה למעשה על כך שאין להעביר את מסמכי המוסד לביטוח לאומי למומחה, וטענה שהדבר נעשה בשגגה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים, מצאתי שיש להיעתר לבקשה.

תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן - "התקנות"), הקובעת הוראות בדבר העברת מסמכים למומחה, מורה-

"(א) תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית.

(ב) תוך ארבעים וחמישה ימים מקבלת המסמכים, רשאי כל בעל דין להמציא למומחה מסמכים כאמור בתקנת משנה (א) אשר הנפגע לא המציאם לו."

תקנה 9 לתקנות העוסקת בסמכותו של המומחה קובעת-

"(א)המומחה רשאי לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת, וכן רשאי הוא לדרוש מכל אדם או מוסד את הרשומות הרפואיות הנוגעות לנפגע לשם עיון והעתקה.

(ב)המומחה יעיין בכל המסמכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו על פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואית".

לא פעם התייחסו בתי - המשפט לשאלת הגבול בין המסמכים הרפואיים החיוניים, שיש להמציאם למומחה הרפואי, לבין מסמכים האסורים בהמצאה. הכללים אשר נקבעו בפסיקה נועדו ליתן בידי המומחה הרפואי את מלוא המידע הדרוש לו, לצורך גיבוש חוות דעתו, מצד אחד, תוך שמירה על עצמאות חוות דעתו, מצד שני.

מרחיבה במיוחד הינה גישת בתי המשפט באשר להמצאת מסמכים למומחים רפואיים אשר מונו לבדיקת מצבו הנפשי של הניזוק. עמדה על כך למשל כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט (3) 303, 308 (1995) -