לביא ואח' נ' פיליפ

פסק דין

התובעים הגישו תביעה לתשלום דמי תיווך כנגד הנתבע.

לטענת התובעים, התובע 1 הינו מתווך, והתובע 2 הוא אביו של התובע 1, ומועסק אצלו.

התובעים טוענים כי הנתבע פנה לתובע 1, על מנת שיאתר לו חנות, ועוד בשנת 2009, פנה בעל חנות לתובע 2 בכדי שיאתר עבורו לקוחות.

התובעים טוענים כי שלחו לבעל החנות יותר מ – 30 לקוחות פוטנציאליים.

התובעים טוענים כי הנתבע חתם על הסכם תיווך, והופנה אל בעל החנות, אך לא חזר אל התובעים, והתברר להם כי הוא שוכר את החנות, ועל כן, הם תובעים את דמי התיווך .

הנתבע טען כי מעולם לא היה בקשר עם התובע 1, שהוא בעל רישיון התיווך, והתובעים מעולם לא הציגו לו את החנות, ולא ערכו היכרות בינו לבין בעל החנות, ועל כן, אינם זכאים לדמי תיווך.

הנתבע הודה שדיבר עם התובע 2, אך טען כי הוא לא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות.

בדיון העידו התובעים, וכן הנתבע ועד מטעמו.

הנתבע העיד בעברית, והעד מטעם הנתבע, סייע לנתבע מידי פעם בתרגום הדברים לצרפתית.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

התובע 1 העיד כי הוא בעצמו לא דיבר עם הנתבע, אלא התובע 2.

התובע 1 הציג את הסכם התיווך, וטען כי הנתבע חתם עליו, ולטענת התובעים, הם שנתנו את המידע לנתבע.

אני מקבלת את עדותו של הנתבע, שטען כי הלך לבדו לראות את הנכס ולא עם התובעים, וכן את עדותו, שהתובעים לא ביצעו היכרות בינו לבין בעל החנות ממנו שכר את הנכס.

אמנם, הנתבע הודה שהתובע נתן לו את המידע לגבי החנות, אולם, אני מקבלת את עדותו של הנתבע שהתובעים לא פעלו בכל דרך שהיא לסייע לו בקשירת העסקה. גם התובעים עצמם, הודו שלא הם שלקחו את הנתבע לראות את הנכס, ולא הם שביצעו היכרות או פגישה בין הנתבע לבעל הנכס.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי התובעים היוו הגורם היעיל בקשירת העסקה.

אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

התובעים יחד ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך 250 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר.

המזכירות תבצע סגירת תיק.