לביא דינה נ' רשות הפיתוח

פסק דין

מבוא

1.לפני תובענה למתן סעד הצהרתי, ואשר במרכזה עומדת מחלוקת לגבי זכויות ב"חנות הקטנה", המצויה ברחוב הרצל 64 באשקלון, והנטען כי הינה חלק מחלקה מספר 87, בגוש 1255 (להלן: "החנות הקטנה" ).

2.אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעלה של התובעת, בן ציון לביא ז"ל ( להלן: "המנוח") רכש מהנתבעת, כדין ביום 11/4/65 זכויות ב"חנות ו-2 מחסנים" ברחוב הרצל, הידועים בתור חלקות מס' 84, 164 בגוש 1255 (ראה הסכם הרכישה בין הצדדים מיום 11/4/65 נספח ב' לכתב התביעה) ואשר הוגדרו ע"י התובעת כ"חנות הגדולה". לטענת התובעת, עקב טעות, לא נכללה "החנות הקטנה" בהסכם הרכישה מיום 11/4/65 וזאת על אף שבפועל, גם "החנות הקטנה" הוחזקה ע"י המנוח.

3.על מנת להצהיר על זכויותיה ב"חנות הקטנה" פנתה אשתו של המנוח, התובעת, לבית המשפט בכתב תביעה זה, אשר מהותו הוגדר בכותרת כ"פסק דין הצהרתי", ובמסגרתו התבקש בית המשפט "ליתן פסק דין המצהיר כי התובעת היא בעלת הזכויות בחנות הקטנה ברח' הרצל מס' 64 באשקלון והידועה כחלקה מס' 87 בגוש 12555".

לכתב התביעה צרפה התובעת שרטוט לא מוסמך ולא מאושר ע"י גורם כלשהוא, בו סימנה את "החנות הקטנה" (ראה נספח א' לכתב התביעה).

4.בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי "החנות הקטנה" כלל אינה מוגדרת כיחידה רישומית ולמעשה מדובר בחלל שהיה בעבר "חדר מדרגות". לטענת הנתבעת, אין המדובר בטעות וכוונת הצדדים מתוך ההסכם ברורה, לפיה קיבל המנוח רק את "החנות ו- 2 מחסנים", קרי, את "החנות הגדולה", ולא היתה כל כוונה להעביר לידיו את חדר המדרגות, שהתובעת מגדירה אותו כ"חנות הקטנה".

5.לאחר שהתקיימו מספק קדמי משפט בתביעה זו, נותב התיק לטיפולי, והתובענה נקבעה לישיבה מקדמית ליום 23/6/13, ולישיבת הוכחות ליום 6/10/13. שני מועדים אלו נקבעו יחדיו באותה החלטה המעבירה התיק לטיפולי, ומבעוד מועד.

6.לאחר עיון מדוקדק בכתבי הטענות, ולאחר שהופיעו הצדדים וטענו בפני בדיון מיום 23/6/13, התברר כי קיים ספק באשר לסמכותו העניינית של בית משפט זה ליתן את הסעד ההצהרתי המבוקש בדבר זכויותיה של התובעת ב"חנות הקטנה", ככל שטענותיה הם בדבר זכויות "בעלות".

7. יודגש כי בפתח הדיון המקדמי שנערך בפני ביום 23/6/13 הצהיר ב"כ התובעת:

"לשאלה לגבי טיב הזכויות להן אני טוען- זכויות בעלות. לשאלה מדוע התיק מתנהל בבית משפט שלום, היתה החלטה של המחוזי להקנות הסמכות לשלום. איני יודע להכריע אם מדובר בבעלות או חכירה..." .

8. כמו כן, העלה בית המשפט את סוגיית עילת התביעה, כאשר השטח עליו מבוקש להצהיר "החנות הקטנה" אינו מוגדר, אין לגביו נסח טאבו, מפה מאושרת, תשריט ו/או כל דבר אחר היכול להגדיר את "החנות הקטנה", אשר לגביה מבוקש הסעד ההצהרתי.

9.נוכח זאת ניתנה החלטת בית המשפט בתום הדיון הקדמי, לפיו על ב"כ התובעת להגיש את עמדתו באשר לסמכותו העניינית של בית משפט זה, לדון בתביעה.

רקע עובדתי

10.המנוח, בעלה של התובעת, רכש ביום 11/4/65 זכויות "בחנות ו -2 מחסנים" (ראה נספח ב' לכתב התביעה). להסכם המכר צורף תרשים, כחלק בלתי נפרד מהסכם המכר, אשר סומן כתוספת "א".

"החנות הקטנה", נשוא תביעה זו, לא מופיעה בתרשים שצורף להסכם המכר.

11.לטענת התובעת, המנוח החזיק את השטח המכונה בכתב התביעה כ"חנות הקטנה" משנת 1949 ועד לאחרונה. לטענתה, אחד המחזיקים בחנות הקטנה היה מר סגרון קמסוני, אשר שכר את "החנות הקטנה" מהמנוח משנת 1996. המנוח הלך לעולמו בשנת 1997 והתובעת היתה היורשת היחידה.

12.לטענת התובעת, לימים, הפר קמסוני את הסכם השכירות לגבי "החנות הקטנה" וסרב לשלם לה את דמי השכירות, בטענה כי התובעת וכן המנוח, אינם בעלי הזכויות "בחנות הקטנה".

13.התובעת הגישה לבית משפט השלום באשקלון (בש"א 5726/00) תביעה לסילוק ידו של קמסוני מ"החנות הקטנה", אליה צורפה "אפרידר- חברה לשיכון ולפיתוח אשקלון". בסופו של הליך זה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישלם "קמסוני", המחזיק בפועל ב"חנות הקטנה", דמי שכירות לתובעת עד ליום מתן פסק הדין. כמו כן, סוכם כי התובעת תוותר על תביעתה לסילוק ידו של "קמסוני", מבלי שהדבר יהווה וויתור על טענותיה בדבר זכויותיה ב"חנות הקטנה".

14.במהלך שנת 2002 הגישה התובעת עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כנגד "אפרידר" ו"קמסוני", למתן פסק דין הצהרתי באשר לזכויותיה ב"חנות הקטנה" (המ"פ 2055/02). בתצהיר מטעם "אפרידר" (נספח ז' לכתב התביעה) טען נציגה כי: