לבונטון נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול צו איסור שימוש לרכב.

בנה של המבקשת היה מעורב לכאורה בעבירה של נהיגה בגילופין ברכב הרשום על שם המבקשת. בעקבות זאת, הוצא צו איסור שימוש לרכב למשך 30 יום. בבקשה נטען כי הרכב חיוני למבקשת וכי ניתן להסתפק בתקופת ההשבתה שרוצתה. במועד הדיון טען בן זוגה של המבקשת, אביו של הנהג בעת ביצוע העבירה לכאורה, כי הוא מקפיד לשוחח עם בנו ומזהירו מפני שתיית אלכוהול ונהיגה ברכב. עוד צוין כי הנהג נשאל לפני כל יציאה לבילוי אם יש נהג תורן שלא שותה על מנת שהוא ינהג ברכב והוא נותן לבנו הסברים "על כך שהכביש הוא מקום מסוכן בעיקר בתחום של נהיגה בהשפעת אלכוהול".

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי החלטת הקצין בדין יסודה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טעמי הבקשה נחה דעתי כי אין מקום להתערב בצו איסור השימוש לרכב בהיותו סביר ומידתי. סעיף 57 לפקודת התעבורה מאפשר לבעליו של רכב לבקש מבית המשפט לבטל צו איסור שימוש בהתקיים אחת משתי עילות המנויות בחוק: האחת, הרכב נלקח מבעליו ללא ידיעתו או הסכמתו; השנייה, מי שנהג ברכב בפעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א (א).

אין חולק כי במקרה שלפני הרכב לא נלקח על ידי בנה של המבקשת שלא בידיעתה או בהסכמתה ולפיכך יש לבחון אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעליו ואם בעל הרכב עשה "כל שביכולתו" כדי למנוע את העבירה. לצורך הדיון, מוכן אני להניח, מבלי לפסוק, כי נוכח ההתרעות והאזהרות שהשמיע, לדבריו, אביו של הנהג בנוגע לסיכונים הטמונים בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים כי הנהג אכן פעל בניגוד להוראות בעל הרכב. יחד עם זאת, בכך אין די אלא על בעל הרכב להראות כי עשה "כל שביכולתו" כדי למנוע את העבירה. ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל ( לא פורסם) נדון עניין דומה של אב שמסר לבנו רכב והאחרון נהג בו בהשפעת אלכוהול. בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג) מציין כי "המבקש לא עשה דבר מעבר לאזהרה כללית. בית המשפט לתעבורה קבע כי ניתן היה למשל לוודא כי ימצא נהג תורן שלא שתה. זוהי אינה דרישה מופרזת, בהתחשב בעובדה שהמחוקק דורש מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו" נדמה כי מדובר בדרישה סבירה וראויה ובנסיבות תיק זה היא מתיישבת עם הוראות החוק" ( סעיף 20; הדגשה הוספה)

במקרה שלפניי העיד אביו של הנאשם כי "ביום בו הוא יצא הוא אמר שיוצא למועדון בלי לפרט. תמיד היו להם במקרים כאלה נהג תורן. מבחינת השתייה אני מדבר אתו כל הזמן על זה" ( עמ. 2 שו' 23-24; הדגשה הוספה). הנה כי כן, הנהג אמר כי הוא יוצא למועדון בלי למסור פרטים. אין כל אינדיקציה כי עובר ליציאת הנהג למועדון במקרה הקונקרטי עשה אביו "כל שביכולתו" למנוע ביצוע העבירה בכך שווידא כי יהיה עם בנו נהג תורן שלא שתה שיוכל לנהוג ברכב. ההסתמכות על כך ש"תמיד היו להם במקרים כאלה נהג תורן" אינה יכולה להוציא האב ידי חובת וידוא קיומו של נהג תורן במקרה הקונקרטי והיה עליו לדרוש מבנו, הנהג לפרט בפניו מהם הסידורים שנערכו על מנת להבטיח כי מי ששתה לא יהיה זה שינהג.

די בכך כדי לקבוע כי אביו של הנהג לא עשה כל שניתן על מנת למנוע ביצוע העבירה. בהינתן כל זאת, ובהינתן שצו איסור השימוש ברכב הוא למשך 30 יום בלבד, לא מצאתי כי נפלה שגגה או חוסר סבירות בהפעלת שיקול הדעת בהוצאת צו איסור השימוש.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ד, 17 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: