לבבי נ' דלמר

פסק דין

1.בפני תביעה לפינוי מושכר המתייחסת לדירה ברח' חגלה 2/7 באר שבע (להלן: "הדירה").

לטענת התובע הנתבעת מפרה את הסכם השכירות שנחתם עימה הפרות יסודיות וחרף ביטול ההסכם כדין, ממשיכה להתגורר בדירה.

2.בין התובע והגב' נורית שמיר לבין הנתבעת נחתם ביום 10.1.12 הסכם שכירות בגין הדירה האמורה, כאשר תקופת השכירות נקבעה ליום 1.1.12 עד יום 31.12.12 ודמי השכירות הועמדו על סך של 1,500 ₪ לחודש. סעיף 12 להסכם השכירות קובע כי לשוכר ניתנת הזכות להאריך את תקופת השכירות ל – 12 חודשים נוספים וזאת על ידי מתן הודעה על כך 30 ימים לפחות לפני תום תקופת השכירות המקורית.

להשלמת התמונה יצוין כי הנתבעת מתגוררת במושכר עוד משנת 2005 וכי לאחר גירושיה מבן זוגה שהתגורר עימה במושכר, המשיכה הנתבעת לגור במושכר ונחתם הסכם השכירות האמור.

3.מכתב התביעה והתצהיר שצורף אליו עולה כי ההפרות הנטענות כנגד הנתבעת הן בכך שביצעה שינויים בדירה, גרמה לנזקים, לא העבירה חשבונות על שמה, הפגינה יחס בלתי הולם, הסבה את אחד החדרים לעסק, הכניסה אדם נוסף עם ילדו להתגורר עימה ואף התקבלו תלונות מהשכנים על התנהגותה האלימה ועל רעש. כן נטען כי הנתבעת ביצעה שינוי במושכר בכך שהעבירה חוטי חשמל בדירה באופן פיראטי ולא בטיחותי דבר שגרם לבעיות חשמל, הזניחה ניקיון פילטרים במזגן, סירבה לאפשר לתובע או מי מטעמו להיכנס לדירה על מנת לבדוק נזקים ולא המציאה שטר ביטחון.

4.לטענת הנתבעת, היא לא הפרה את ההסכם ועל אף שהתגוררה בדירה שנים רבות, אף ללא חוזה בכתב, מרגע שפנתה אל התובע לסדר ליקויים בדירה, השתנה יחסו כלפיה והחלה מסכת של הטרדות. הנתבעת טוענת, בין היתר, כי שילמה את דמי השכירות והחשבונות כסדרם, כי היא לא מפעילה עסק בביתה וכי ביצעה שיפוץ בדירה בעלות של 10,000 ₪.

הנתבעת טוענת עוד כי לאור ההטרדות של התובע היתה שמחה לעזוב את הדירה, אך בשל מצבה הכלכלי והעובדה שבנה רשום לגן בקרבת הבית, הודיעה לתובע שהיא מעוניינת לממש את זכותה להאריך את חוזה השכירות לשנה נוספת.

5. בדיון שנערך בפני ביום 20.2.13 העידו התובע והנתבעת והצדדים סיכמו טענותיהם. יוער כי בפתח הדיון ציינה ב"כ התובע כי הנתבעת אינה משלמת את דמי השכירות מחודש ינואר 2013 ואילך וכי חשבונות לא משולמים במלואם. למרות שמדובר בטענות חדשות, ציינה ב"כ התובע כי היא מבקשת לדון בתביעה כפי שהוגשה ואין היא מבקשת לתקן את כתב התביעה. להשלמת התמונה יצוין כי הנתבעת טענה לעניין זה כי פנתה לתובע על מנת לשלם לו את שכר הדירה והוא סירב לקבל את שכר הדירה. יוער כי במועד הדיון מסרה הנתבעת לב"כ התובע את דמי השכירות שסירב התובע לקבל (עמ' 5 ש' 13 - 14 לפרוטוקול).

בהתייחס לחשבונות טענה הנתבעת כי חשבונות שבמשך 8 שנים הגיעו לכתובתה ושולמו בזמן, מאז פרוץ המחלוקת החלו להעלם, והגיעו רק התראות.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתצהיריהם ואף שמעתי את עדותם, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

אין מחלוקת כי במשך כל תקופת השכירות שילמה הנתבעת את דמי השכירות כסדרם.

טענות התובע בדבר הפרת הסכם השכירות לא הוכחו ואין בהן כדי להצדיק את ביטול ההסכם כפי שנעשה על ידו.

כך, בהתייחס לטענה כי הנתבעת ביצעה שינויים בדירה, אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה שיפוץ בדירה וזאת עובר לחתימה על הסכם השכירות בין הצדדים ומשכך, ככל שהיתה לתובע טענה בעניין זה, אזי מרגע שחתם על הסכם שכירות עם הנתבעת ביום 10.1.12, ממילא נסתם הגולל על טענתו זו.

טענת התובע כי הנתבעת גרמה לנזקים במושכר נטענה בעלמא ללא כל אסמכתאות ולא הוכחה.

באשר לטענת התובע כי הנתבעת לא העבירה חשבונות על שמה, יצוין כי התובע התייחס למסמך מיום 4.3.12 מעיריית באר שבע (נספח ג' לכתב התביעה). דא עקא שמעיון במסמך האמור עולה כי הוא ממוען לגב' נורית שמיר ועמדתה של הנתבעת, לפיה אין היא צריכה לחתום על המסמך האמור אשר אינו נושא את פרטיה, מקובלת עלי. לא ברור לי מדוע לא פעלו הגב' שמיר או התובע בהתאם לבקשת העירייה, כאשר כל שנדרש מהם לעשות הוא להעביר פנייה מתאימה לעיריית באר שבע בצירוף חוזה השכירות מיום 10.1.12, ולא הובהר מדוע נדרשה פנייה בעניין זה לנתבעת.

בנוסף, חוזה השכירות קובע כי השוכר יישא בתשלומים, הוצאות ומיסים החלים על הדירה והקשורים בשימוש בה לרבות תשלומים עבור חשמל, מים, טלפון, גז, ועד בית וארנונה (סעיף 6 א' לחוזה), אולם אין בחוזה כל תניה לפיה על הנתבעת להעביר חשבונות על שמה.

בכתב התביעה נטען בעלמא כי הנתבעת צברה חובות לרשויות בגין ארנונה, מים וגז. דא עקא, לא צורפה כל אסמכתא בעניין ודי בכך כדי לדחות טענה זו. יתירה מזו, הנתבעת טענה כי החשבונות אינם מגיעים אליה וזאת מעת שפרצה המחלוקת וכי מיד שיוצגו לה - ישולמו (עמ' 7 ש' 16 - 17 לפרוטוקול). התובע לא הכחיש טענה זו ולמעשה בסיכומי בא כוחו אף צוין כי אכן ההתראות והמכתבים מגיעים לתובע שכן הם רשומים על שמו. התובע לא הוכיח כי הודיע לנתבעת על החשבונות שהגיעו אליו ומשכך אין לקבל את טענותיו בעניין זה.

טענה נוספת המצדיקה, לטעמו של התובע, את ביטול ההסכם היא הטענה לפיה הנתבעת הפגינה יחס בלתי הולם. מדובר בטענה שנטענה בעלמא ולא ברור כיצד טענה כאמור מקימה זכות לביטול ההסכם.

הטענה כי הנתבעת הסבה את אחד החדרים לעסק לבניית ציפורניים לא הוכחה ואף נסתרה במסמכים שצירפה הנתבעת ובהם הסכם שכירות למקום בו היא מפעילה את עסקה.