לב נ' סינרייך

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. עילת התביעה היא שטרית. היא סבה על שיק בסכום של 24,000 ₪, הנושא תאריך 31.7.08. אין חולק, כי מדובר בשיק של הנתבע, אשר שמו ופרטיו מודפסים בחלקו העליון הימני. הנתבע כפר בהתנגדותו לביצוע השיק כי החתימה שעל השיק היא חתימתו, וטען כי חתימתו על השיק זוייפה.

2. נקודת המוצא לדיון היא, כי משכפר הנתבע בחתימתו על השיק, נטל השיכנוע להוכיח כי הנתבע אכן חתום על השיק מוטל על התובעת (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3), 240, 249). לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שבפניי, אני קובע כי התובעת לא הרימה נטל זה. לא שוכנעתי גם מטענות התובעת כי השיק נמסר לה על ידי הנתבע, כשהוא מלא וחתום. אפרט את הטעמים ביסוד מסקנה זו.

3. (א) עיון בשיק מלמד, כי קיים שוני מהותי בין החתימה שעליו ובין חתימותיו של הנתבע במקומות אחרים (ראו, למשל, יפוי כוח שניתן לבא כוחו, 17.9.09; תצהיר מיום 17.9.09; ראו גם דוגמאות חתימה שצורפו לתצהירו של הנתבע). לא הוצגו חוות דעת של מומחים לעניין החתימה שעל השיק.

(ב) הנתבע פנה לראשונה בבקשה להגיש חוות דעת ראשונית לעניין זה ביום הדיון. לא ניתן ליישב בקשה זו עם הדין החל על הגשת ראיות בהליכים המתנהלים בסדר דין מהיר, ועם לוח הזמנים שנקבע לניהול התיק. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שאין מדובר, גם לשיטת הנתבע, בחוות דעת מלאה, כי בחוות דעת ראשונית, שלא ברור בכל מקרה מה משקלה.

(ג) יצויין, בהקשר זה, כי הצעה למינוי מומחה מטעם בית המשפט שיבדוק את שאלת החתימה שעל השיק לא התקבלה, הגם שהנתבע הסכים לה, משהתובעת דרשה כי הדבר יהיה במימון מלא של הנתבע (פרוטוקול דיון, 13.7.10).

4. התובעת טענה, כי קיימת בידה הקלטה של הנתבע המוכיחה את טענותיה בדבר אחריותו של הנתבע לשיק האמור. תמליל של ההקלטה לא הוגש ולא צורף לתצהיר. כך גם ההקלטה עצמה. זו אף זו, לא הוכחו ולו לכאורה תנאי הקבילות הטכניים הקבועים בדין לשם הגשתה של הקלטת. במצב זה, ובשים לב להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, החלות על דיון בסדר דין מהיר, לא ניתן לקבל בשלב הנוכחי את ההקלטה (אשר תוכנה המלא לא פורט בשום שלב), בין מטעמים שבדיני הראיות, ובין מטעמים שבסדר הדין האזרחי.

5. במצב זה, אין בפניי ראייה אובייקטיבית בדבר זהותו של מי שחתם ומילא את השיק. כל שנותר הוא גירסאות הצדדים, על רקע השוני בין דוגמאות חתימה של הנתבע ובין החתימה שעל השיק. אני מתקשה לסמוך על גירסת מי מהצדדים. אסביר.

6. (א) אשר לגירסת התובעת. התובעת טענה כי הנתבע מסר בידה את השיק האמור, כחלק מפיצוי ששילם לה בגין גניבת תיקים שבבעלותה. לטענתה, היא זכאית לפיצוי של 10 מיליון ₪ בשל כך. לטענתה, קיבלה את השיק מן הנתבע כשהוא מלא וחתום (בפיסקה 14 לתצהירה). אני מתקשה לקבל עדות זו. התובעת עוררה רושם בעייתי. עדותה והופעתה התאפיינו במעברי מצב רוח חדים. הם לוו בצעקות בעוצמה גבוהה ביותר, שכמותן לא נשמעות בבתי המשפט. התמונה הכללית היתה של קושי יסודי בשליטה ובריסון עצמי. חוסר האיזון בהתנהגות התובעת מקשה על הסתמכות על גירסתה כגירסה מהימנה (ראו, בהקשר זה, גם הביטויים הקיצוניים בהם עושה התובעת שימוש בתצהירה, פיסקאות 6, 10; ראו גם דברים שאומרת התובעת בעמוד 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 19 - 20). כך גם ההצגה הלא מדוייקת של נספח א' לתצהיר התובעת, בסעיף 10 לתצהירה.

(ב) זאת ועוד, קיים פער של 4 שנים בין אירוע הגניבה הנטען, 2004, ובין תאריך השיק. פער זה מקשה לקבל את טענות התובעת הקושרות בין השניים. לא ברור, גם לשיטת התובעת, מה בדיוק מייצג הסכום הנקוב בשיק. גם על רקע זה, אני מתקשה לסמוך על גירסת התובעת. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח טענות התובעת כי על הנתבע לפצותה בסכום של 10 מליון ₪ בגין הגניבה הנטענת. קיים פער אשר קשה לגשר עליו בין טענה מרחיקת לכת זו, ובין אי הגשת תביעה לפיצויים כנטען, במשך פרק הזמן הארוך עד למאד שחלף מאז אירוע הגניבה הנטען.

7. (א) אני מתקשה לסמוך גם על גירסת הנתבע, ממנה עולים קשיים, עליהם אעמוד. (א) כך, עלה מעדות הנתבע כי בבעלותו דירה, בניגוד למכתב (נספח א' לתצהיר התובעת), שהוגש מטעמו ללשכת ההוצאה לפועל, שם נטען כי הוא מתגורר בחצרות של בתים. (ב) הסברו של הנתבע להימצאות שיקים שלו בידי התובעת – מסירת מזוודה שלו ובה פריטים שונים שלו למשמורת בידי התובעת, אשר טענה כי תיקים, שלטענת הנתבע מצא בפחי זבל, הם שלה – מעורר תמיהה על פניו (להסבר האמור, ראו נספח א' הנ"ל לתצהיר התובעת). לא ניתן לייחס סבירות גבוהה לטענת הנתבע כי לא היה מודע לכך שפנקסי שיקים שלו מצויים במזוודה הנטענת. בעדות הנתבע, בעמוד 8, טען כי מסר את המזוודה האמורה למשמורת לאחר ששכר חדר מן התובעת (בעמוד 8). לא ברור מדוע נכבש הסבר זה עד עתה, הגם שלא נסתר במישרין בראיות שבפניי. (ג) הנתבע טען בעדותו כי התובעת פנתה אליו בקשר לחפציה שנתיים וחצי לאחר שמצא בזבל פריטים שונים. מן החומר עולה כי התובעת נקטה בהליכים רבים בעניין זה עוד בשנת 2004, וכבר אז היתה בקשר עם הנתבע, אשר בשמו נקבה, בעניין זה (ראו למשל תלונתה מיום 25.4.05). גם טענה זו של הנתבע מעוררת קושי.

(ב) מנגד, הנתבע טען, והדברים לא הופרכו בראייה כלשהי, כי אינו כותב בעברית (בעמוד 8). השיק כתוב בשפה העברית. יש בכך משום תמיכה בטענתו כי השיק לא מולא ולא נחתם על ידו להשלמת התמונה לעניין זה יש להעיר, כי מהשוואת כתב היד שעל השיק לכתב יד של מסמכים שבתיק הכתובים על ידי התובעת, לא ניתן ללמוד כי השיק נכתב או נחתם על ידי התובעת (וראו גם עדותה, בעמוד 4). .

להשלמת התמונה לעניין זה יש להעיר, כי מהשוואת כתב היד שעל השיק לכתב יד של מסמכים שבתיק הכתובים על ידי התובעת, לא ניתן ללמוד כי השיק נכתב או נחתם על ידי התובעת (וראו גם עדותה, בעמוד 4).

8. לנוכח כל האמור, אין בפניי ראייה או עדות אמינה, עליה אוכל לסמוך, על מנת לקבל את טענות התובעת לחבות של הנתבע מכוח השטר. לא אוכל לקבוע כממצא, כי השטר מולא ונחתם על ידי הנתבע, או מי מטעמו. משכך, דין התביעה להידחות. נוכח הקשיים שעלו בגירסת הנתבע, ובשים לב לכך שהתובעת אינה מיוצגת, אמנע, לא בלי היסוס, מעשיית צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' אדר א תשע"א, 08 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: