לב נ' מדינת ישראל

החלטה

זו החלטה בבקשה לביטול צו פסילה מנהלית שניתן ע"י קצין משטרה למשך 30 יום.

הצו הנ"ל ניתן לאחר שהמבקש "נתפס" נוהג במהירות מעל המותר, כאשר המדידה התבצעה באמצעות מכשיר מסוג ממל"ז.

ב"כ המבקש מפנה להחלטה קודמת של בית משפט זה, ב- בפ"מ 453.05.10 מיום 12.5.10.

מעבר להחלטה זו, הנני להפנות גם להחלטה נוספת של בית משפט זה בתיק בפ"מ 6754.05.10 נבא נ' מ"י מיום 27.5.10 וכן החלטה של כב' השופט איזקסון בבית משפט לתעבורה בתל אביב, בתיק תת"ע 34715/08 מיום 16.5.10.

ב"כ המשיבה מפנה אף הוא להחלטה שניתנה בתיק תת"ע 6552/09 מ"י נ' כהן (בית משפט לתעבורה ירושלים מיום 26.5.10).

אין אני יכול לשמש ערכאת ערעור ו/או כמבקש של החלטה אחרת של בית משפט בדרגה שווה לבית משפט זה, אך הנני סבור כי בית משפט זה מונחה ואף אולי מחוייב ללכת בעקבות פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ואין אני סבור שיש מקום לסטות מהחלטות אלו שבוודאי מנחות כאמור בית משפט זה.

עוד עלי להדגיש כי גם בית משפט זה נחרד מריבוי עבירות התנועה וברור שחלק מתפקידו לק מתפקידו לשמור עלון הציבור ולנסות להבטיח כי נוסעים בכבישים יגיעו למחוז חפצם בבטחה וכן לעזור במלחמה באכיפת עבירות תנועה.

אבל יחד עם זאת, גם מחובתה של משטרת ישראל לכבד החלטות של בית המשפט.

לא ניתן להתעלם – לדעתי – שפסק דין המנחה של בית המשפט המחוזי בע.פ 5355/08 מדינת ישראל נ' עמיקם לוין, ניתן בעקבות ערעור שהגישה המדינה וגם אם יש למדינה עדיין השגות כנגד אותה החלטה, יש לכבד את ההחלטה כל עוד בית משפט גבוה יותר לא נתן את דעתו, ולא שינה מהחלטה של בית משפט המחוזי.

אין אני רוצה להכנס לכל נימוקי ההחלטות, אבל בית משפט המחוזי איבחן היטב ובבירור בין אמינות המכשיר ואמינות המדידה וקבע שבפסק דין "לוי ועטיה" לא היתה כל התיחסות לשאלת הכיול.

עדיין לא מובן לי מדוע מתעקשת משטרת ישראל לא לבצע כיול למכשירי המדידה שלה, כאשר מכשירים נוספים אחרים בשימוש כל מני מוסדות אחרות שבאמצעותם לא מעמידים אנשים לדין, כן עוברים כיול והכל כדי להבטיח אמינות המדידה.

במצב משפטי השורר כרגע, כאשר לא נמצא בידי התביעה אישור כלשהו שהמכשיר עובר כיול, להבדיל היטב מהבדיקה התקופתית שאינה מהווה כיול, ברור כי חסר לתביעה אלמנט חשוב שדרוש כדי להביא להרשעה, ולכן אין אני סבור שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ואין זה מוצדק איפוא לפסול את רשיון הנהיגה של המבקש אפילו לתקופה מוגבלת במסגרת מנהלית.

לא מדובר בתשלום פיצוי ו/או קנס שעל ידי החלטה מאוחרת ניתן להחזיר את הכסף, אלא הגבלת אפשרות לנהוג וזו פגיעה שלא ניתן לפצות באמצעות תשלום, לפחות לא באופן מידתי.

מכל המובא לעיל, בהתחשב בכל הנימוקים אין אני סבור שיש הצדקה להמשך הפסילה מהנהלית ואני מורה על ביטול צו הפסילה.

אוסיף כי בית המשפט נוקט בהחלטה זו "בצער רב" וחבל מאוד שהמצב הגיע לאן שהגיע.

משטרת ישראל תחזיר למבקש את הרשיון נהיגה באופן מיידי היום .

ניתנה והודעה היום כ"א סיון תש"ע, 03/06/2010 במעמד הנוכחים.

דוד לנדסמן, סגן נשיא

קלדנית: איריס בן זיקרי