לב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.11.12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 10% נכות יציבה מיום 1.11.00 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1טעתה הוועדה בקביעת מועד תחולת הנכות מאחר והמערערת הגישה תביעתה רק ב-2007, ויש לקבוע את תחולת הנכות החל ממועד זה.

הנימוק של הוועדה הרפואית לפיה תחולת הנכות היא משנת 2000, מתבססת על בדיקה שהעריכה וקבעה קשר בלבד בין החומרים אליהם הייתה חשופה המערערת. הוועדה לא התייחסה לעדותה של המערערת שאומרת שהיא המשיכה לעבוד בעבודות בניית ציפורניים גם לאחר מועד זה, אולם באופן פחות, ועל כן היה עליה לקבוע מועד נכות מאוחר יותר ולא כפי שקבעה בשנת 2000.

2.2בפרוטוקול הוועדה עולה שנת 2005 כמועד אשר גם בו עדיין היתה המערערת חשופה לחומרים המסוכנים הנובעים מעבודתה כקוסמטיקאית. מפנה לסעיף 23 לפרוטוקול, סיכום מסקנות, שם נטען כי הפסיקה את עבודתה בשנת 2005 עם החמרה נוספת בשנה האחרונה.

2.3כמו כן, לא ברורה הפחתת המצב הקודם, מתי התגבש המצב של דלקות עור פרסיסטנטית שלאורה הפחיתה הוועדה 10%.

מפנה לחוות הדעת בהליך ההכרה שהכיר בקשר בין חשיפה לחומרים לבין מחלת המקצוע שלה.

ברגע שקיימת הכרה, ההכרה היא מלאה ולכן אם הוועדה קובעת נכות בשנת 2000 עליה היה לציין מהו המצב הקודם ממנה היא נובעת, מתי הוא החל ואינה יכולה לחלק את הנכות שעה שאין חומר רפואי עובר לשנת 2000. מה עוד, שפסק הדין קובע כי מחלת המקצוע נגרמה כתוצאה מחשיפתה לחומרים הינו "פסק דין מלא" ולכן כל הנכות נובעת מחשיפתה זו.

שעה ועדיין הוועדה תחשוב כי התחולה היא משנת 2000, הרי שיש להעריך את נכותה משנת 2000 ב20% ולא לנכות בגין מצב קודם. מאחר ואין כל עדות עובר לשנת 2000 לגבי ממצאים רפואיים כלשהם.

זאת ועוד, שעה שגם הוועדה אומרת כי הפסיקה בשנת 2008 את עבודתה הרי שבכך מתחזקת טענת המערערת בכך שמועד התחולה צריך להיות בשנת 2007 ולא בשנת 2000 וזאת מבלי לפגוע באמור לעיל לעניין ניכוי המצב הקודם.

3.טענות המשיב:

3.1ב-2007 אמרה המערערת שעבדה 15 שנים. ב-10 השנים הראשונות יותר, ומזה 5 שנים האחרונות צמצמה את עבודתה בגלל האלרגיה ועסקה בעיקר בעבודות מסאג' ובין לבין גם בעבודות בניית ציפורניים.

כמו כן מומחה בית הדין בהליך ההכרה, כמו גם פסק הדין קבע כי יש קשר סיבתי בסבירות גבוהה ולכן הוכרה המחלה כמחלת מקצוע.

אין חולק כי הוועדה מוסמכת לדון גם בשאלת הקשר הסיבתי.

3.2מפנה לחוות הדעת של המומחה שניתנה במסגרת הליך ההכרה.

מומחה בית הדין אומר שיש צירוף של מחלה הנגרמת ממגע של העור עם גורמים חיצוניים ועיסוק הכרוך במגע עם חומרים העלולים לגרום לדלקת ממגע.

צירוף זה הופך את הקשר בין מחלת העור של המערערת לבין תנאי עבודתה לבעל סבירות גבוהה. הוא מציין כי תיקה הרפואי דל, וכי היא לא עברה טסטים.

3.3הוועדה בישיבתה הראשונה מיום 15.8.2012 מציינת כי בשנים האחרונות המערערת אינה חשופה לחומרים, אך בשנה האחרונה חלה החמרה במצבה ומכך מסיקה הוועדה כי יש גורמים נוספים הגורמים למחלת העור. זאת ועוד, גם בבדיקת הוועדה, עולים ממצאים רבים, כאשר בוועדת הרשות של הדרג הראשון נקבע כי מאז שנת 2008 המערערת עובדת בחנות בגדים בוורדינון כמוכרת ואינה חשופה לחומרים.

3.4משכך, החלטת הוועדה לפיה ניכתה למערערת מצב קודם, מנומקת היטב, כך שיש גורמים נוספים שקשורים למחלה ולא קשורים לעבודתה כקוסמטיקאית.