לב לווי רביד נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים לעניין נכות מעבודה מיום 14/1/10.

הרקע לערעור:

א. ביום  17/12/08 נפגע המערער בתאונת דרכים בדרכו לעבודה – תאונה שהוכרה      כתאונת עבודה.

ב. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למערער נכות בשיעור 5% בגין "חשד לפגיעה    במיניסקוס הפנימי". זאת בהתאם לסעיף 48(2) ז' 1  במחציתו .

ג. הוועדה לעררים (נשואת פס"ד זה)  דחתה את הערר שהוגש לה, וקבעה כי: "לפי    הבדיקה הקלינית אין סימנים קליניים חיוביים אבל  קיימת עדות לפגיעה מוגברת פוקלית בברך השמאלית בצדה מדיאלי. לדעת הוועדה נכותו עומדת על 5%  לפי סעיף 48(2) ז I במחציתו." הוועדה הסתמכה גם על בדיקת מיפוי עצמות מיום 1/1/09.

נימוקי הערעור:

א. משנמצאו  ממצאים בבדיקת מיפוי העצמות בדבר קיומו של קרע קל במיניסקוס, על הוועדה היה לקבוע נכות בהתאם להוראות הסעיף באופן מלא ולא באופן חלקי כפי שנעשה, שהרי על פי לשון סעיף הליקוי – די בעדות לנזק קל כדי להפעיל את הסעיף במלואו.

ב. סעיף ליקוי זה אינו דורש ממצאים קליניים אלא עדות לנזק במינסקוס בצורה קלה דבר שמתקיים בענייננו, כעולה מבדיקות ההדמייה. ככל שהוועדה דוחה את ממלאי ההדמיה - היה עליה לפרט מדוע אינה מקבלת זאת. אם היא מקבלת את ממצאי ההדמיה   שהם בבחינת ממצא אובייקטיבי, היה עליה לקבל את הסעיף במלואו.

ג.  החלטת הוועדה אמורה הייתה להיות מנומקת – אך הדבר לא נעשה.

תגובת ב"כ המשיב:

א. מדובר בערעור בעניין רפואי. הוועדה ביצעה בדיקה קלינית אשר נמצאה תקינה, כך  שלמעשה לא היה מקום לפנות לסעיף הסל. הוועדה בהחלטה מקלה העניקה למערער  5% מסעיף 48(2)(ז)(1), אשר עניינו נזק במינסקוס בצורה קלה.

ב. אין מקום לקשור בין המילה "קלה"   שבסעיף 48(2)(ז)(1), לאזכור של הוועדה           והשימוש במילה "קלה". הסעיף דורש פגיעה במינסקוס. במיפוי מצויין כי  "יכול           להתאים לקרע קל חלקי", והוועדה הלכה לקולא. בכל מקרה – אין מקום להתערבות בית הדין בעניין רפואי.

דיון:

ראשית יובהר כי בית הדין אינו עוסק בתחום הרפואי אלא בודק האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

הוועדה ביצעה בדיקה קלינית וקבעה  בסעיף 23 כי: "לפי בדיקה קלינית אין סימנים קליניים חיוביים, אבל קיימת עדות לפגיעה מוגברת פוקאלית ברגל שמאל בצד מידאלי. כמו כן ציינה הוועדה  כי  בבדיקת מיפוי עצמות מיום 1/1/09 נמצא כי למערער "קליטה מוגברת קלה פוקלית  בברך שמאל בפרק הפנימי היכול להתאים לקרע קל חלקי במינסקוס". עוד הוסיפה הוועדה ותארה את מצבו בסעיף 26 כדלקמן:"הולך ללא צליעה, ללא אמצעי עזר, צלקת שטחית בקדמת הברך הקדמי... ללא נפיחות. רגישות פטלופמורלת קלה... יישור מלא עם כאבים".

סעיף 48 (2) דן בפרק הברך.  תת סעיף ז' - דן בנזק במניסקוס. על פי סעיף זה, כשיש נזק קל במניסקוס - יש להעניק 10%.  דהיינו כשיש סימנים קליניים קלים בבדיקה, יש לתת 10% נכות, וככל שאין כל נזק למינסקוס – אין מקום לתת אחוזי נכות כלל. יובהר כי ממצאי הדמייה כשלעצמם אינם מזכים באחוזי נכות. כך הדבר בצילום רנטגן, מיפוי עצמות או בדיקות הדמייה אחרות.

ממצאים בבדיקות הדמייה יכולים לתמוך בממצאים בבדיקה הקלינית, אך אם יש רק ממצאים בבדיקות הדמייה ללא ממצאים קליניים – אין מקום לתת אחוזי נכות  (ומאידך - כשיש ממצאים קליניים ניכרים, ללא סימנים בבדיקות הדמייה, למרות שאין תימוכין בבדיקות, רשאית הוועדה להעניק אחוזי נכות(. מעיון בהחלטת הוועדה חסרה הנמקה מדוע בחרה הוועדה במחצית מסעיפי הליקוי, והאם נכונה טענת ב"כ המשיב כי עשתה כן לקולא, לאור ממצאי בדיקת ההדמייה.

בנסיבות אלו אכן יש מקום להחזיר את התיק לוועדה על מנת שתבהיר את החלטתה להעניק למערער מחצית מהאחוזים שבסעיף. הוועדה תתייחס מחד, להעדר הממצאים בבדיקה הקלינית, ומאידך, תיתן הסבר למשמעות הממצאים בבדיקת ההדמייה, ובהתאם לכך לאחוזי הנכות המגיעים לו.יחד עם זאת מופנית תשומת לב המערער לכך כי מותר לוועדה להתרות בו שהיא עומדת להפחית דרגת נכותו, והוא יכול למשוך את ערעורו בחזרה. כמו כן יכול להודיע לוועדה, מיוזמתו, כי אינו עומד על החזרת התיק לוועדה.

סוף דבר:לאור הספק המתעורר בעניין אחוזי הנכות שהוענקו למערער – יוחזר התיק לוועדה אשר תפעל על פי סעיף 5 ה' דלעיל.יחד עם זאת, ובנסיבות אלו, אין מקום לפסוק הוצאות.