לב ארי נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1.לפני שתי בקשות, האחת- בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף או לחלופין להעברת מקום הדיון בשל העדר סמכות מקומית, והשניה - בקשת הנתבעת 2 (להלן – העירייה) למחיקתה על הסף מחמת העדר עילה. הנתבעת 1 טוענת כי התובעת מתגוררת במודיעין, ומקום עבודתה בתל אביב. לכן נעדר בית דין זה סמכות מקומית לדון בתובענה.

העירייה טוענת כי התובעת סיימה את עבודתה בעיריית ירושלים ביום 30.11.1998, ואין לה נגיעה להסכמי העסקתה של התובעת במשרד הרווחה. העירייה מסכימה לבקשת התובעת לעריכת הסכם רציפות זכויות. התובעת התבקשה להמציא תגובתה לשתי הבקשות. עד היום לא התקבלה תגובתה.

2.הבקשה להעברת מקום התובענה

בפתח דברים יודגש כי ככלל תביעות אינן נמחקות בשל העדר סמכות מקומית, ויש להעבירן לבית הדין שלו נתונה הסמכות המקומית לדון בהן.

תקנה 4 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ה - 1991, קובעת כי:

"4. תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית הדין האזורי שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד".

תקנה זו קובעת כי שתי חלופות לקביעת הסמכות המקומית כאשר מדובר בתובענה נגד המדינה: מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד.

מכתב התביעה עולה כי התובעת מתגוררת במודיעין היא אינה מציינת את מקום עבודתה הנוכחי. מבקשת המדינה עולה כי התובעת הינה המפקחת המחוזית בשירות לטיפול בהתמכרויות במחוז תל אביב, לפיכך נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו הן בשל מקום מגורי התובעת והן בשל מקום עבודתה.

3.לנוכח האמור לעיל תועבר התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שם תידון גם התובענה למחיקת העירייה על הסף.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: