לאמי ואח' נ' הלל ואח'

פסק דין

תביעות הדדיות לשיפוי כל אחד מן הצדדים בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 13/5/10.

לשם הנוחיות יכונו להלן, התובעים, הוא גם הנתבעים שכנגד :"התובעים" ואילו הנתבע 1 – הוא גם התובע שכנגד:"הנתבע 1 " .

1. לטענת התובעים במועד הנקוב נסעה התובעת 3 בכיכר בנתיב הפנימי של הכיכר מתוך כוונה לפנות לכיוון שמאל בהמשך הדרך. לטענת התובעים, בעת שנסעה התובעת 3 כאמור, הגיחה לפתע רכב הנתבע 1 מנתיב ימני , לא נתן זכות קדימה לרכב התובעת 3 אשר כבר היה במהלך נסיעה בתוך הכיכר, התפרץ לנתיב נסיעתה , פגע ברכבה בצדו הימני והעיף אותו לכיוון הכיכר. לטענת התובעים, , בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, עליו ועל מבטחת רכבו הנתבעת 2 לשפותם, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבם כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעים, השתלב הנתבע 1 בנסיעה בנתיב הימני בכיכר , כשהכיכר היתה פנויה מכל רכב, לפתע הגיח רכב התובעת 3 אשר נסעה בנתיב המרכזי במהירות , סטה לכיוון נתיב נסיעתו של הנתבע 1 , פגעה ברכבו בדלתות הרכב והדפו לימין. לטענת הנתבעים, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת 3 ומשכך , יש לדחות את תביעת התובעים ולקבל תביעתו הנגדית של הנתבע 1 במסגרתה הוא עותר לשיפויו בגין הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת 3 וכן, הנתבע 1 ועד מטעמו מר מאיר צ'צ'קס אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגרסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, צילומי מקום התאונה.

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה הראשית ולקבל את התביעה שכנגד ולהלן יפורטו טעמי.

5.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על כל אחד מן הצדדים החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הואיל ועסקינן בתביעות הדדיות הנטל החל על כל אחד מהצדדים בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל בעוד שדין התביעה הנגדית להדחות.

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן , בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבע 1 ומשכך, יש לקבל את תביעתו ולדחות את תביעת התובעים.

כך, הראיות החיצוניות הינן תחילה תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים. עיון בתמונות הנזק מעלה כי הנזק לשני כלי הרכב הינו נזק מסוג מעיכה כאשר הנזק ברכבם של התובעים ממוקם בקדמת הרכב בחלק הימני ואילו הנזק ברכב הנתבע 1 ממוקם בדלתות הרכב השמאליות אשר נמעכו פנימה. הנזק כאמור יש בו בכדי לתמוך בטענת הנתבע 1 ולפיה נסעה התובעת במהירות תוך שהיא סוטה לכיוון נתיב נסיעתו ומשכך, הנזק לרכבה ממוקד בחלקו הקדמי ואילו הנזק לרכבו ממוקד בחלקו האמצעי של הרכב. בשעה שלו טענת התובעת 3 היתה נכונה ורכב הנתבע 1 היה מתפרץ לנתיבה , פוגע בה והודף אותה כי אז היה מצופה כי הנזק לרכבו יהיה ממוקם בקדמת רכבו ולא בצדו.

לאמור יש להוסיף כי אל מול גרסתה היחידה של התובעת 3, עמדה גרסת הנתבע 1 וכן, גרסת עד נוסף – מר מאיר צ'צ'קס שהוא – עובר אורח, אשר אין לו היכרות עם מי מן הצדדים ומשכך, עדותו מוחזקת כאובייקטיבית , הצטיירה בעיני כמהימנה, קוהרנטית ולא נסתרה. עד זה העיד באופן ברור וחד משמעי כי התאונה ארעה כפועל יוצא מכך, שהתובעת הגיעה בנסיעה מהירה בכיכר, סטתה לכיוון נתיב הנסיעה בו נסע הנתבע 1 ופגעה בו.

בנסיבות האמורות, הרי שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבע 1,הוכח בפני כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת 3 ומשכך, על התובעים , ביחד ולחוד לשפות את הנתבע 1 בגין נזקיו הנובעים מהתאונה.

7.משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על התובעת 3 הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי הנתבע 1. בהקשר זה, תמך הנתבע 1 את נזקיו בסך 877 ₪ בגין השתתפות עצמית באישור חברת הביטוח. כמו כן, תמך הנתבע 1 את נזקו הנובע מיתרת נזק למרימי חלונות בחשבונית מס ובחוות דעת שמאית .משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת נזקים אלו אשר נגרמו לו. באשר לדרישת הנתבע 1 לחיוב התובעים בהוצאות הרי שהנתבע 1 לא הציג ראיות בדבר הוצאות מיוחדות ומשכך, יובאו אלו לידי ביטויין בעת פסיקת הוצאות ההליך. הנתבע 1 הוסיף ותבע סך 308 ₪ בגין הפסד הנחת העדר תביעות ברם , תביעתו זו אינה עולה בקנה אחד עם אישור חברת הביטוח ממנו עולה כי הנזק בראש נזק זה עומד על 0. משכך, הנני קובעת כי הנתבע 1 לא תמך נזק זה ולא הוכיחו.

8.אשר על כן הנני דוחה התביעה העיקרית ומקבלת את התביעה שכנגד. משכך, התובעים ביחד ולחוד ישלמו לנתבע 1 סך של 1177 ש"ח וזאת, בתוך 30 יום מהיום ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד (9/1/2011) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן ישאו התובעים ביחד ולחוד בהוצאות הנתבע 1 בסך של 400 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות לטובת הנתבעת 2.