לאלזר נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר

1.לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו אשר ניתנה ביום 11/12/2012 על ידי כב' הש' אבישי קאופמן בתיק תת"ע 6671-09-11.

2.בית משפט לתעבורה דחה את בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן ביום 3/6/2012 בהעדרו ומכאן הערעור שבפני.

ההליך בבית משפט לתעבורה

3.המערער הובא לדין בגין כך שביום 16/7/2010 העמיד את רכבו בקניון ליד תמרור ג/43 המסמן מקום חניה לרכב של נכה ובכך עבר עבירה בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

4.המערער זומן לדיון שנקבע, כפר בעובדות כתב האישום, הדיון נקבע לשמיעת ראיות. לישיבה זו הוא לא התייצב, בית משפט לתעבורה שמע את עדות הפקח מר דדון יצחק שאישר כי מה שכתוב בדוח זה אמת ומשהמערער לא התייצב הוא הורשע בהעדרו ונידון לקנס כספי בסך 1,200 ₪.

5.המערער פנה לבית משפט לתעבורה וביקש ביטול פסק הדין, תוך שהוא מפנה למצבו הבריאותי הקשה (סובל מסרטן המעי הגס). בית משפט לתעבורה איפשר למערער להגיש מסמכים רפואיים ותצהיר ואכן המערער קיים את החלטות בית משפט לתעבורה, אם כי לא היה בידו להציג תעודה רפואית רלבנטית למועד הדיון. על כן בקשתו נדחתה.

טענות הצדדים

6.המערער התייצב לדיון יחד עם אשתו וטענו למצבו הבריאותי הקשה תוך שהם מפנים לתיעוד הרפואי. כמו כן הוסיפו כי עובר למועד הדיון אחיו של המערער נהרג בחודש אפריל והמשפחה ישבה באבל, במצב דברים זה ובהעדר אוכל מתאים למצבו, הוא חש ברע ומצבו הבריאותי החמיר, לכן מצב זה נמשך גם בתקופה הרלבנטית למועד הדיון בבית משפט לתעבורה, לטענתו.

המערער הוסיף וטען בפני כי הוא לא חנה במקום המיועד לנכה ויש לאפשר לו להציג את גרסתו בפני הערכאה הדיונית ולתת לו את יומו בבית המשפט.

7.המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. לטענתה בית משפט לתעבורה הלך כברת דרך לקראת המערער, ואפשר לו להציג מסמכים ותיעוד רפואי, אך מתברר כי אין בידי המערער כל אסמכתא שתתמוך בטענתו שבמועד הדיון הוא היה חולה.

עוד טענה המשיבה כי אין כל חשש לעיוות דין. הפקח ציין בדוח העבירה כי הרכב של המערער חנה במקום.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט לתעבורה, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור.

9.מהתיעוד הרפואי שהוצג בפני עולה כי אכן המערער סובל מבעיה רפואית קשה וכי מתברר שבסמוך למועד הדיון פקדה את משפחתו טרגדיה נוספת שבה אחיו נהרג וכי הצטברות דברים אלו הביאו לאי התייצבותו לדיון.

10.יתכן ולו עמדו בפני נימוקי המערער לאי התייצבותו הייתי נוטה לדחות את הערעור, אם כי המערער מוסיף וטוען כי הוא לא ביצע כל עבירה ועותר למתן הזדמנות להביא את גרסתו בפני הערכאה הדיונית.

11.המדובר בגרסת עד המשיבה (הפקח) אל מול גרסת המערער שטוען כי הוא לא חנה במקום והתברר כי הרכב לא צולם חונה במקום האסור, כך שהמדובר בגרסה מול גרסה שמחייבת הכרעה על ידי הערכאה הדיונית. ללא שמיעת הגרסאות וההכרעה על פי ההתרשמות הבלתי אמצעית מהצדדים, לא ניתן לשלול את החשש הממשי לקיומו של עיוות דין.

12.כאמור, די בקיומה של עילה אחת משתי עילות כדי לבסס בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, האחת מתן הסבר סביר לאי התייצבות לדיון והשניה להראות קיומו של חשש ממשי לעיוות דין - ראו סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

13.בעניינו של המערער מתקיימת העילה השניה ולכן החלטתי לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית המשפט השלום לתעבורה וכן את פסק הדין שניתן בהעדר.