לאלו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובעת, ילידת 1948, משותקת ברגליה בשל מחלת פוליו מילדות, וסבלה בהמשך מתסמונת "פוסט פוליו". היא מתניידת באמצעות כיסא גלגלים בלבד והוכרה כ"מוגבלת בניידות" בהתאם להוראות ההסכם שנחתם ביום 1.6.77 בדבר גמלת ניידות שבין משרד האוצר למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הסכם הניידות"). על פי ההסכם התובעת זכאית להלוואה לרכישת רכב מותאם.

2. התובעת נוהגת ברכב מסוג מיני ואן, מדגם שברולט אפלנדר (להלן: "רכב אפלנדר") שאושר לה על ידי הוועדה לגודל הרכב שבמכון הרפואי לבטיחות בדרכים של משרד הבריאות. על רכב זה נוהגת התובעת עד היום.

משחלפו חמש שנים מרכישת רכב האפלנדר עם הלוואה עומדת, ביקשה התובעת להחליף את רכבה ונבדקה על ידי הוועדה לגודל רכב, ביום 5.7.12. הוועדה אישרה לתובעת רכב מסוג פולקסוואגן טרנספורטר T (להלן: "רכב פולקסוואגן") ולא הרכב שביקשה התובעת קרייזלר וויאג'ר (להלן: "רכב וויאג'ר").

3.משסברה התובעת כי הרכב שאושר לה לא עונה על צרכיה, היא הגישה השגה. ביום 4.9.12 דנה ועדה לגודל רכב בעניינה פעם נוספת. הוועדה אישרה רכב פולקסוואגן ולא את רכב הוויאג'ר המבוקש.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה לבית הדין. התובעת טענה שהוועדה התעלמה מהצורך בכרית פצעי הלחץ בה היא משתמשת מזה שנים, גם כאשר היא על כיסא הגלגלים וגם לצורך נהיגה. עוד טענה התובעת כי ברכב שאושר קיים קושי הן בכניסה לרכב והן בישיבה בתא הנהג, והנהיגה הופכת ללא נוחה ולא בטיחותית.

התובעת ביקשה מבית הדין להורות על ביטול החלטת הוועדה לגודל רכב ולחייב את הנתבע לאשר לתובעת הלוואה לרכישת רכב וויאג'ר או לחילופין להחזיר את הדיון לוועדה על מנת שזו תאשר לתובעת רכב המתאים למידותיה, צרכיה ומגבלותיה.

4.הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי ועדה לגודל רכב של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מטעם משרד הבריאות (ועדה מדרג ראשון) אישרה לתובעת רכב מסוג פולקסווגן T קצר ורשימת אביזרים כמצוין בפרוטוקול. ביום 4.9.12, בעקבות השגה שהגישה התובעת על החלטת הוועדה מדרג ראשון, התכנסה ועדת השגה ובוצעה בדיקה מחדש, שדחתה את הערר והותירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון.

ביום 12.11.12 הודיע הנתבע לתובעת כי נמצאה זכאית לדברים הבאים:

הלוואה עומדת לכיסוי מיסים החלים על רכב בשיעור 100% מהמיסים החלים על הרכב.

הלוואה מקרן הלוואות בסכום ההפרש שבין מחיר הרכב ללא מיסים לבין מחיר הרכב הקובע הקודם.

הלוואה לרכישה והתקנה של אביזרים ברכב בשיעור 95% מהמחיר הכולל של האביזרים שוועדת ההשגה קבעה שהינה זקוקה להם.

הנתבע טען כי כדין אימץ את החלטת ועדת ההשגה, כעולה מהמלצותיה ונימוקיה.

5.ראיות שנשמעו בדיון

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בדיון על תצהירה.

כמו-כן הוגשה מטעם התובעת חוות דעת של מהנדס מכונות, מר נחמיה גולן (להלן: "מר גולן") שאף הוא נחקר בדיון.

מטעם הנתבע העיד מר רון גולדשטיין (להלן: "מר גולדשטיין") אחראי על היועצים הטכניים ועל ועדות לגודל רכב (יועץ חיצוני), ששימש כיועץ טכני בוועדה מדרג ראשון שדנה בעניינה של התובעת.

לאחר שמיעת ההוכחות הגישו ב"כ הצדדים סיכומיהם בכתב והתיק הועבר להכרעתנו.

6.המסגרת הנורמטיבית

בעב"ל 18559-07-10 המוסד לביטוח לאומי- דועא עומר ואח', מיום 5.12.2011 נאמרו הדברים הבאים: