לאור נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

1.עניינינו בדו"ח חניה מספר 95045811 אשר נרשם ביום 13/3/09 לרכבו של המערער ברחוב אלנבי ליד בית מספר 92 וזאת בגין חנייה ב"תמרור אין עצירה" בניגוד לסעיף 6 (א) (2) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד – 1983 (להלן: "החוק").

2.הפקח אשר רשם את הדו"ח רשם בסעיף הערות, כי הרכב בעל תו נכה, חנה ב"אדום לבן" וחסם נתיב נסיעה.

עסקינן בדו"ח על סך 250 ₪.

3.התנהלות משפטית עניפה כבר התקיימה בעניינו של דו"ח זה.

המערער לא הודיע במועד על רצונו להישפט. הוא טען גם כי הוא לא צריך להגיש בקשה להישפט באיחור, שכן, הדו"ח התיישן. בהחלטה שניתנה ביום 29/4/12 על ידי כב' השופט הימן, נדחתה הבקשה להישפט.

4.המערער הגיש ערעור על החלטה זו בבית משפט המחוזי במסגרת עפ"א 18892-06-12 וכב' השופטת צ'ראניק בפסק דין מיום 6/9/12 קיבלה את הערעור וציינה בין היתר:

"אכן מגבלת הזמן איננה שרירותית והיא משרתת תכלית כפי שציין ביהמ"ש, אך לאחר שקיבל את טעמיו של המערער, דומה עלי שניתן היה להגיע למסקנה בדבר הענקת האפשרות למערער להישפט על הדו"ח כדבעי לפחות לפנים משורת הדין. לפיכך אני מקבלת את הערעור ויתאפשר למערער להישפט על הדו"ח אם המשיבה עומדת על כך".

משהוחזר התיק לבית משפט קמא טען המערער מספר טענות מקדמיות אותן העלה על הכתב בפירוט.

טענותיו נדחו בהחלטה מיום 19/2/13.

5.בטרם החלה ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19/2/13, ביקשה המאשימה להגיש תעודת עובד ציבור כראיה.

המערער התנגד וטען, כי תעודת עובד הציבור משנה באופן מהותי את כתב האישום, כיוון שעל פי התעודה, ברחוב אלנבי נמצא נתיב תחבורה ציבורית במקום הרלוונטי ורק בפתח ישיבת ההוכחות הוא היה מודע לכל הנושא של קיום נתיב תחבורה ציבורית באותו מקום, עובדה שהוא כופר בה.

בית המשפט קיבל את טענת המערער – הנאשם.

בהחלטה נקבע, כי ביום 23/1/13 ניתנה החלטה המאפשרת תיקון כתב האישום לבקשת המאשימה על דרך הוספת ראיה שהיא תעודת עובד ציבור, אך תעודה זו לא הועברה לעיונו של הנאשם – המערער אשר הודיע, כי הוא לא ערוך לנהל הגנה בקשר לאותה ראיה וכי אותה ראיה משנה להשקפתו באופן מהותי את מצב הראיות כפי שהוא מכירן, ועל כן, נקבע, כי תעודת עובד הציבור לא תתקבל כראיה.

6.בבית המשפט העיד המפקח אשר רשם את הדו"ח. הוא נשאל, מה המשמעות של הסימון הצהוב בנתיב (סימון אשר מופיע בבירור בתמונה אשר צורפה לדו"ח) והוא השיב, כי מדובר בנת"צ - נתיב תחבורה ציבורית וכי הדו"ח נערך כיוון שחסימת נתיב הנסיעה מהווה הפרעה.

המערער הציג לפקח תמונה אשר צולמה על ידו ביום 6/11/12 (נ/1). כלומר, שנים רבות לאחר מתן הדו"ח נשוא התיק בענייננו, ושאל את הפקח, אם הוא ער לעובדה שניתן לפנות ימינה מאותו נתיב לתחבורה ציבורית, והפקח השיב, כי הוא לא יודע מה היה במועד העבירה.

הפקח הדגיש, כי לא אסורה הנסיעה בנתיב שבו חנה המערער בעת מתן הדו"ח אלא אסורה החנייה בו.

המערער – הנאשם העיד אף הוא. הוא טען, כי יכל לחנות במקום על פי חוק החנייה לנכים. הוא לא הפריע לתנועה כלל. לא היו מקומות חנייה אחרים סמוכים למקום. וגם אם היה סימון על הכביש אשר על פיו מדובר בנתיב נסיעה לתחבורה ציבורית, אזי "העובדה שעל הכביש נשארו סימנים, אין לה משמעות" וכי הוא לא ייחס חשיבות לסימון ולא היתה לאותו סימון משמעות מבחינתו (מתוך עמוד 10 לפרוטוקול).

בית משפט בהכרעת דין מפורטת ומנומקת הרשיע את המערער במיוחס לו בכתב האישום.

כלומר, עבירה לפי סעיף 6 (א) (2) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד – 1983.