לאור מסוכנתו של מואשם בחברות, פעילות ונשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת יישאר במעצר

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של חברות ,פעילות ונשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, וכן נוכחות באסיפה של התאחדות כאמור. לפי הנטען בכתב האישום, העורר היה חבר ב"כותלה אלמועלמין אלאסלמיה" השייכת לארגון חמא"ס (להלן: הארגון) החל מחודש אפריל 2007 ועד למעצרו, ובשלב מסויים אף היה חבר בארגון החמא"ס עצמו. נטען עוד כי היה אחראי על החמא"ס במחנה הפליטים אלערוב, והיה חבר במג'לס אשורא באותו מקום, וכן השתתף בעצרת סיום של תלמידי תיכון של הארגון, ואף ביקש מאדם אחר להיות תקליטן בעצרת. בימ"ש קמא בחן את הראיות וקבע כי אין ראיות לכאורה לשני פרטי האישום הראשונים, אולם יש ראיות לכאורה לפרט האישום השלישי שעניינו השתתפות באסיפה, וכי יש בעבירה זו מסוכנות שמצדיקה מעצר, ולכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הסנגורית עוררת על ההחלטה וטוענת כי פרט האישום השלישי כשלעצמו אינו מקים עילת מעצר. לכן, לטענתה, משקבע בית המשפט כי אין ראיות לכאורה לשני פרטי האישום הראשונים, היה עליו להורות על שחרורו של העורר. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. עד תביעה 4 מציין בעדותו במשטרה מיום 20/05/07 כי חודש קודם לכן ביקש ממנו אדם אחר לחזור לפעילות בארגון הכותלה הנ"ל שבו פעל בעבר עד שנת 2006, והוא נעתר בחיוב, ופעל בארגון ביחד עם אחרים, וביניהם "אחמד מחמד אל חסנה בן 55 תושב אל-ערוב, מורה בבית הספר בבית פג'אר". עד תביעה 5 מפליל גם הוא את העורר, וצריך להבחין בעדויות השונות שמסר. מבחינה כרונולוגית, העדות הראשונה היא זו  שמתועדת בזכ"ד של השב"כ מיום 01/11/07. באותו זכ"ד נאמר כי העד ציין שהשתתף כחודשיים קודם לכן באירוע חמא"ס לציון סיום קורסי קוראן במסגד, וכי הוא נטל חלק באירוע כתקליטן "לבקשת אחמד חסני, 'אבו עלי', כבן 40, שהינו אימאם המסגד". בהמשך הזכ"ד הוא מציין כי אחמד חסני הנ"ל הינו אימאם במסגד ומהווה אחראי חמא"ס במחנה פליטים אלערוב, וכי הוא חבר במג'לס אשורא באותו מחנה. בעדות שנגבתה ממנו מאוחר יותר באותו יום, שב העד וציין כי חודשיים קודם לכן, השתתף "בעצרת של חמא"ס לסיום תלמידי תיכון אשר נערכה במסגד עבדאללה עזאם, וזה היה על פי בקשתו של אחמד אלחסני... בן 40 תושב אלערוב, והוא אימאם המסגד", וכי היה  D.J.  באותה עצרת. להשלמת התמונה הראייתית בעניינו של עד זה אציין כי גם בזכ"ד וגם בעדות נאמר שבתחילת 2006 הוא ניהל אגודת צדקה שנסגרה שבוע לאחר פתיחתה.

העורר עצמו מאשר באמרתו מיום 28/02/08 פרטי זיהוי שונים, את שמו, כינוי "אבו עלי", את העובדה שהוא גר באלערוב ומלמד בבית פג'אר, ובאמרה מאוחרת יותר מיום 05/03/08 הוא מאשר כי השתתף באותה מסיבת סיום במסגד, אולם לדבריו עשה כן מפני שבת אחותו סיימה לימודיה באותו אירוע. העורר מאשר גם כי הוא משמש כאימאם המסגד, בהתנדבות, אולם מכחיש כי הוא חבר בהתאחדות אסורה או כי יש לו קשר לחמא"ס, והוא שב על דברים אלה גם באמרה מיום המחרת.

בשלב זה של המשפט עלינו לבדוק את קיומן של ראיות לכאורה, היינו אם יש בראיות פוטנציאל ראייתי שיכול לבסס סיכוי סביר להרשעה, או שמא טבוע בהן "פגם גנטי" שיכול לשלול כבר בשלב זה את משקלן הלכאורי. אקדים ואומר כי אני מסכים עם קביעת בימ"ש קמא אודות קיומן של ראיות לכאורה ביחס לפרט האישום השלישי. אשר לפרט האישום הראשון, בחינת הראיות הובילה אותי למסקנה שונה מזו של בימ"ש קמא. אני סבור כי יש בעדותו של עד תביעה 4 כדי להוות ראיות לכאורה ביחס לפרט אישום זה. העורר אמנם יליד 65, והינו בן 43 בקירוב, אולם הוא נראה מבוגר מגילו, ולכן אינני סבור שהערכת הגיל השונה של עד זה פוגעת במידה ממשית במשקל עדותו. אותו עד מתגורר בבית לחם ועובד כמורה באותו בי"ס שבו עובד העורר. לכן אין פליאה בכך שהוא לא ציין את היותו של העורר אימאם במסגד, כפי שציין עד תביעה 5 שהינו תושב אלערוב, ומכיר את העורר כשכן. גם ההבדל בהגייה של השם אינו פוגע במשקל הראייתי של עדותו, משום שהעורר עצמו מציין באמרתו הראשונה כי יש יותר מגרסה אחת לשמו ושתי הגרסאות נכונות. בעיני ההבדל בין "חסני" כפי שמציין העורר ו"חסנה" כפי שמציין העד, אינו משמעותי וכאמור אין בו כדי לפגוע במשקל העדות. לפיכך, אני סבור כי יש ראיות לכאורה לאמור בפרט האישום בראשון, לפחות ביחס לסעיף 1 של פרט זה, אשר נסמך על עדותו של עד תביעה 4.

אשר לפער שבין האמור בזכ"ד ובין האמור בעדותו של עד תביעה 5, אכן יש בכך כדי להחליש את עוצמת הראיות ביחס לפרט האישום השני, אף שאני סבור כי אין בכך כדי לשלול לחלוטין את הערך הראייתי של האמור בזכ"ד. אכן אילו פרט אישום זה היה עומד בפני עצמו, ספק אם היה מקום למעצר בגינו, נוכח חולשת הראיות. אלא שכתב האישום נגד העורר כולל פרטי אישום נוספים, שהבסיס הראייתי שלהם מוצק יותר.

בנסיבות הללו, גם אם תתקבל טענת הסנגורית כי פרט האישום השלישי כשלעצמו, אין די בו כדי להצדיק את מעצרו של העורר, הרי כאשר מצרפים לכך את האמור בפרט האישום הראשון, אודות חברותו של העורר בארגון הכותלא, יש בכך כדי להצדיק את התוצאה שאליה הגיע בימ"ש קמא, גם אם לא רק מטעמו.

לא למותר לציין לעניין זה את הלכתו של בימ"ש זה מימים ימימה, אודות המסוכנות הנובעת מפעילות בארגונים אזרחיים כביכול, כי  "... המבקשים להילחם בטרור חייבים לנקוט יד קשה אף נגד אותם ארגונים סטודנטיאליים, התמימים למראה, ובמיוחד נגד אלה הממלאים תפקידים בארגונים אלה, תהא פעילותם אשר תהא", כפי שהדברים נוסחו בע"מ 2476/06, וחזרו ונשנו בשורה ארוכה של החלטות. הלכה זו יפה אף לעניינו של העורר, ביחס לאמור בסעיף הראשון לפרט האישום הראשון.   

סיכומם של דברים, משבאתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה גם לעבירה המיוחסת לעורר בפרט האישום הראשון, ומשעבירה זו מצטרפת לעבירה שבפרט האישום השלישי, שאף לה יש ראיות לכאורה כפי שקבע בימ"ש קמא, התוצאה היא כי קמה עילה של מסוכנות נגדו, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

הערר נדחה אפוא, והחלטת בימ"ש קמא נותרת על כנה.

ניתנה היום, 31 במרץ 2008, כ"ד באדר ב' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: