לאור מסוכנותו של העורר יימשך מעצרו עד תום ההליכים- הערער נדחה

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו, בגדרו של כתב האישום, בו מיוחסות לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים.

           העורר (יליד 1979) עבד כמאבטח בבית הספר התיכון בכפר קרע. ביום 16.9.07 בצהריים פרץ ויכוח בינו לבין תלמיד בבית הספר (קטין יליד 1990), ובסיומו איים עליו העורר "חכה שהילדים ילכו הביתה, אני אדע מה לעשות איתך". זמן קצר אחר כך הגיע אוטובוס ההסעה של התלמידים, והקטין הנ"ל וחבריו עלו עליו. העורר עלה בעקבותיו, דרש ממנו לרדת מהאוטובוס, ומשהקטין סירב לדרישתו דקר אותו העורר מספר דקירות באמצעות מברג בשכם שמאל. כתוצאה מהדקירות נגרמו לקטין שלושה פצעי חדירה בבית החזה השמאלי, הוא הובהל לבית החולים ואושפז למשך חמישה ימים, במהלכם נוקזה ריאתו השמאלית.

           המדינה ביקשה את בית המשפט לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה מיום 8.10.07 מצא בית המשפט קמא כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. נקבע, כי המעשים המיוחסים לו מקימים את עילת המעצר נוכח המסוכנות הנודעת מהם - סטאטוטורית וקונקרטית כאחת. זאת, ברמה השוללת התכנותה של חלופת המעצר שהוצעה על ידי סנגורו של העורר.

           העורר ערר על החלטת המעצר לבית משפט זה, וביום 14.10.07 הוחלט על ידי השופט ע' פוגלמן כדלהלן:

"בהסכמת הצדדים, יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיוזמן תסקיר מעצר משירות המבחן ותיבחן חלופת מעצר נוספת, במסגרתה המפקחים יהיו אנשים נטולי עבר פלילי.

רשמתי לפני את הבהרת המדינה, כי הסכמתה לקבלת תסקיר מעצר אין בה כדי לשנות מעמדתה בדבר הצורך במעצר המבקש עד תום ההליכים".

           הדיון נתחדש בבית המשפט המחוזי ביום 31.10.07 והונח בפניו תסקיר המעצר, בו המלצה לשחרור לחלופת מעצר בית מלא בבית אחיו של העורר.

           בתום הדיון המחודש החליט בית המשפט קמא (כבוד השופט י' כהן), כי:

"תסקיר המעצר אינו משנה את התמונה שנפרשה בעיני בעת מתן החלטתי ביום 8.10.07".

           והוסיף בית המשפט קמא:

"הגם שבתי המשפט נוטים לקבל את המלצות שרות המבחן, הרי בסופו של דבר האחריות מוטלת על כתפיו של בית המשפט ועליו להחליט האם מתקיימות נסיבות המאפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר.

במקרה שלפני, מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מהמעשה שעשה, היא כה גבוהה, והיא לא נשללת על ידי שרות המבחן עד כי הנני סבור שגם לאורה של המלצת שרות המבחן אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר".

           בפני עררו של העורר על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

2.        לטענת ב"כ העורר, לא איזן בית המשפט קמא כראוי את הנתונים שבתסקיר המעצר לעניין התכנותה של חלופת המעצר לנטרול מסוכנותו של העורר. אכן, המעשים המיוחסים לעורר, והמוכחים לכאורה, מלמדים על מסוכנות הנודעת ממנו. אולם, משבחן שרות המבחן את אישיותו של העורר ונתוניו, היה על בית המשפט להביא נתונים אלה בכלל השיקולים שנשקלו על ידו בבחינת מידת המסוכנות והיתכנותה של חלופת מעצר לניטרולה.

           ב"כ העורר מוסיף וטוען, כי מסקנה זו מתבקשת גם מהחלטת בית משפט זה בערר הראשון. לטענתו, עצם העובדה שהוחלט להחזיר הדיון בבקשת המעצר לבית המשפט קמא לצורך עריכת תסקיר מעצר, מלמדת על כך שאין די בבחינת המסוכנות רק מתוך המעשים המיוחסים לעורר.

           על פי הטענה, ההחלטה בדבר החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי מקפלת בחובה את ההנחה כי אם יבוא שרות המבחן בהמלצת שחרור לחלופת מעצר יורה בית המשפט בהתאם לאותה ההמלצה.

3.        המעשים המיוחסים לעורר מלמדים בעליל על מסוכנות רבה ומוחשית הנודעת ממנו. בהחלטות רבות מספור עמד בית משפט זה כי חומרת הסכינאות מבטאת סכנה מוחשית וכי מי שמוכח לכאורה כי דקר אדם בסכין, חשש ממשי טבוע בו כי מסוגל הוא לשוב ולעשות זאת (ר' בש"פ 5571/03 טריף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03); בש"פ 2773/02 יושבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.4.02); בש"פ 7880/04 ימר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.9.04; ועוד ועוד).

           בעניין דנן אין המדובר בדקירה "סתם" אגב ויכוח או קטטה. העורר, בן העשרים ותשע, מילא תפקיד של מאבטח בבית ספר. אגב כך התרגז על אחד הילדים (בן 16) הנתונים לשמירתו ופיקוחו. הוא איים עליו, דלק אחריו לאוטובוס של הסעת התלמידים ובמעמד כל היושבים באוטובוס דקר בו שוב ושוב במברג שהצטייד בו לשם כך. הוא לא חדל מדקירותיו עד שהוציאוהו משם בכוח. דקירותיו חוררו בריאתו של התלמיד, והוא נזקק לאשפוז ולטיפול רפואי ממושך.

           פרץ אלימות שכזה, בנחישות שכזו, לאור היום ובנוכחות עשרות צופים, מלמד על סף גירוי נמוך ביותר ועל פוטנציאל אלימות קשה ומסוכן בעליל.