לאונטייב ואח' נ' שמר ואח'

החלטה

רקע

בפניי בקשה למינוי מומחה שיקומי.

עסקינן בתובענה לפיצוי בגין נזקי גוף בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.12.04. בעקבות חבלתו של התובע 1 (להלן: התובע) הוכרה פגיעתו כ"תאונת עבודה" במל"ל ובעקבותיה נקבע כי נותרה לו נכות בשיעור של 50% לצמיתות בתוספת תקנה 15, דהיינו 75% לצמיתות עקב כריתה חלקית של אחת מרגליו.

לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה ולאור נזקיו הקשים, נזקק התובע לשיקום ארוך, במהלכו הושמה לו תותבת ברגלו. לטענתו, לאחר שחרורו מבית החולים נזקק להתאמות מבנה שכן חדרי השירותים והאמבטיה היו קטנים והמעברים בבית היו צרים. התאמות אלה טרם בוצעו. כמו-כן, טוען התובע כי הוא סובל משינוים במצב הגדם, ובשל כך נזקק לכסא גלגלים, ומתקשה לקבל אישור מקופת חולים למימון החלפות התותבת. עוד טוען התובע כי הוא מתקשה לצאת את ביתו, שאליו מובילות 15 מדרגות.

התובע הוסיף וטען כי הוא נאלץ להוציא הוצאות ניכרות לצורך ניידות, וכי קיים הכרח כי מומחה שיקומי מטעם בית-המשפט יעריך אף עלויות אלה.

ב"כ הנתבעים, לעומת זאת, טען כי התובע לא צירף לכתב התביעה בקשה למינוי מומחה שיקומי כמתחייב מתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986, הגם שבכתב התביעה הוא פירט את נכותו ואת מגבלותיו בגין התאונה, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה. עוד טענו הנתבעים כי אף בתחשיב הנזק לא נטען כי נדרש מינוי מומחה שיקומי, וכך אף בישיבת קדם המשפט ובישיבת ההוכחות הראשונה. לפיכך, לטענת הנתבעים, לאור השיהוי הרב בהעלאת הטענה, יש לדחותה. עוד נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש ואין כל נימוק לשיהוי.

לטענת הנתבעות על התובע להגיש ראיותיו כמקשה אחת, ואין מקום לאפשר לו להוסיף ראיות לאחר שהחל הליך ההוכחות.

לטענת הנתבעים אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות, וזאת משום שכל ההוצאות משולמות על-ידי קופת חולים. כמו-כן, הואיל ומדובר בתאונת עבודה הרי שלתובע עומדת הזכות לתבוע תהליך אף במסגרת המוסד לביטוח לאומי.

לחילופין עותרים הנתבעים להשית את הוצאות שכר טרחת המומחה שיקומי על התובע.

דיון

לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה וכן בחומר שהוגש לתיק, סבורני כי יש ראשית ראיה למומחה בתחום השיקומי. זאת בשים לב לנכותו של התובע, לעובדה שרגלו נכרתה ועל כך אין עוררין, וכי הוא נזקק לתותבת ויתכן שאף לכסא גלגלים ולהתאמת דיור. כך למשל, נקבע בהקשר זה על-ידי כב' השופט ת' אור ברע"א 9285/96 מדלסי נ' גוני, פ"ד נ(2) 81 (1996):

"אם נדרשים לנפגע טיפולים רפואיים כדי לשפר או לשמר את תיפקודו של איבר זה או אחר, כמו טיפולים פיזיותראפיים לשם שיפור יכולתו להלך; אם נדרשים לו טיפולים והדרכה כדי להחזיר לו או לשפר את כושר הדיבור או כושר הראייה; אם נדרשים לו עזרים כדי שיוכל לנוע ממקום למקום ובלעדיהם נמנע ממנו או יקשה עליו הדבר, כמו כיסא גלגלים או מקל הליכה... אם דרושות לו תותבות ליד או לרגל שנפגעו... לצורך הוכחתם של אלה יש צורך במינוי מומחה עלפי החוק והתקנות...".

בנוגע שיהוי בהגשת הבקשה, אכן קיים שיהוי בהגשת הבקשה, ומוטב היה אילו התובע היה מגיש בקשה זו בשלב מוקדם יותר של ההליך. יחד עם זאת, איני סבור כי בשל השיהוי בלבד יש לדחות את הבקשה. בנוגע למומחה שיקומי הפרקטיקה המקובלת היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי מוכרעת רק לאחר חקירת המומחה הרפואי (ר' למשל, החלטת כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין ברע"א 5337/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ועקנין (2005)). באופן דומה נקבע כי מינוי מומחה שיקומי בשלב מוקדם של ההליך עשוי אף הוא להיות שגוי. כך נקבע למשל על-ידי כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין ברע"א 1933/03 דהן נ' סאיג (2003):

"מומחה לענייני שיקום יש למנות ברגיל רק לאחר שהמומחים בתחומים השונים השלימו את חוות הדעת שלהם, והניחו את התשתית העובדתית – רפואית לקביעת ההשלכות השיקומיות. הרופא בתחום השיקום מבסס את מסקנותיו בדבר צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של הנפגע על התשתית שהניחו הרופאים המומחים בתחומים השונים לעניין מצבו הבריאותי. קביעת מצבו הרפואי של הנפגע נעשית על ידי הרופאים המומחים בכל תחום ותחום, אך היא גם יכולה להיעשות מכוח דין או מכוח הסכמת הצדדים בדבר שיעור הנכות בעקבות התאונה. זהו ההסבר לכך שבשני המקרים האחרונים ניתן למנות מומחה שיקומי אף מבלי שמונו קודם לכן רופאים מומחים לתחומים השונים..."

ר' גם אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 609 (1999).

לפיכך, מדיניות הפסיקה אינה מחייבת כי הבקשה למינוי מומחה שיקומי תוגש בהכרח ביחד עם כתב התביעה או בסמוך לאחר מכן. יחד עם זאת, במקרה דנן, קיימת קביעת נכות על-פי דין, ולא מונו מומחים בתחום הרפואה. לפיכך, לא היה צורך להמתין לשמיעת עדויות מומחים רפואיים על מנת להגיש את הבקשה למינוי מומחה שיקומי, ומכאן שניתן היה להגיש את הבקשה למינוי מומחה שיקומי זמן רב קודם למועד הגשתה, ולא היה מקום לשיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש להיעתר לבקשת התובע למינוי מומחה שיקומי. לעניין הוצאות המומחה, הרי שבשלב זה סבורני שיש לחלק את ההוצאות, כך שמחציתן תוטלנה על התובע ומחציתן על הנתבעים. מובן הדבר שבסיום ההליך יהיו הצדדים רשאים להוסיף ולטעון לעניין ההוצאות.

אשר על-כן, אני מורה על מינוי מומחה רפואי בתחום השיקום אשר יתייחס בחוות דעתו לצורך של התובע בתותבות ולעלויותיהן, לסוגי התותבות להן זקוק התובע, וכן לאמצעי שיקום וסיעוד לרבות התאמות בבית להן נזקק התובע, לאמצעי ניידות ולעלויותיהם.

הצדדים ישאו בשלב זה בהוצאות המומחה בחלקים שווים. התובע יפקיד בקופת בית-המשפט סך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ לכיסוי מחצית הוצאות המומחה, וזאת תוך 10 ימים.