לאומי נ' ניס

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה רפואית לעררים לנפגעי עבודה מיום 20.12.12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למשיב 20% נכות צמיתה מיום 1.11.12 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1בפרק הממצאים מציינת הוועדה כי בעניינו של המשיב מדובר בכף רגל סכרתית עם אוסטאומליטיס, ללא קשר לאירוע הנדון. על אף האמור, הוועדה מקבלת הערר ומגדילה אחוזי הנכות שקבעה וועדה מדרג ראשון. החלטת הוועדה להגדיל את אחוזי הכנות אינה מנומקת לא ברור מהחלטת הוועדה האם כל הנכות קשורה לאירוע שהוכר או שחלק ממנה נובע מהסכרת וזאת בפרט לאור העובדה כי החלטתה עומדת בסתירה לדברי הוועדה.

3.טענות המשיב:

3.1המשיב נפגע בתאונת עבודה בתאריך 18.11.11 עקב דריכה על מסמר כתוצאה מכך נוצר זיהום בכף רגל ימין עם סיבוכים שהביאו לכריתה של חלק מכף הרגל. בפרק אבחנות מציינת הוועדה כי המדובר במצב אחרי דקירה ממסמר וזיהום בכף רגל ימין היא תיארה את מצב הרגל והעניקה 20% נכות בהתאם לסעיף 35 (1) (ג) שעניינו השפעה על כושר הפעולה הכללי ולא נתנה לו נכות ספציפית על הסכרת עצמה דבר המסביר את קביעת הוועדה כי "מדובר על כף רגל סכרתית עם אוסטומליטיס ללא קשר לאירוע הנדון".

3.2בפני הוועדה עמדו מסמכים רפואיים, לרבות סיכומי ביקור מבי"ח רמב"ם וכרטיס רפואי וקביעתה בדבר שיעור הנכות משקף את הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות עצמה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור.

7.במסגרת ישיבתה מיום ה-20.12.12 שמעה הוועדה את תלונות המשיב (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא מתקשה בדריכה על רגל ימין וסובל מכאבים חזקים ברגל.

8.הוועדה ביצעה למשיב בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:

"עבר כריתה של חלק ... השני עם טיפול זמני עם ... עם דמנט ואנטיביוטיקה.

כף רגל ימין עם שינויים טרופיים עם התקלפות העור עם דלקת פלנטרית ארוכה שמתפצלת באיזור מטרסלי, רגישה למישוש עם רגישות מקומית".

9.במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"מדובר על תהליך אוסטאומליטי באיזור מטטרסלי כף רגל ימין עם כריתה חלקית של העצם עם טיפול מקומי, רגישות מקומית גורמת לקושי בדריכה מלאה וכאב בהליכה.

מדובר על כף רגל סכרתית עם אוסטיאומוליטיס ללא קשר לאירוע הנדון על כן הוועדה מקבלת הערר וקובעת נכות ....".

10.על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

11.הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).