לאוטו נגרם נזק בשל כניסה לשלולית- עיריית יהוד תפצה

תביעה בסך 5,635 ש"ח.

התובע טוען כי בשעת לילה מאוחרת בחורף נסע בדרך המצויה בתחומי השיפוט של העיריה הנתבעת, היתה שלולית על הכביש והתברר שהשלולית עמוקה וכתוצאה מהכניסה אליה נגרם נזק שחייב שיפוץ של המנוע. התביעה היא לתשלום עלות השיפוץ ושכר טרחת השמאי שבדק את הנזק. התובע טוען כי הצומת שבה ארע האירוע הנ"ל היתה חשוכה וכי כמה ימים לאחר התאונה החלה העיריה לטפל בבעיית הניקוז באזור הצומת.

הצדדים חלוקים כמעט על כל פרט. המחלוקת הראשונה היא בשאלה של קיום תאורה נאותה בצומת המתוארת בתביעה. לטעמי אין כל צורך לדון במחלוקת משום שניסיון החיים מלמד שגם בתנאי תאורה ראויים ואפילו באור יום כאשר רואים שלולית אין לדעת את עומקה. מכאן שבין שהיתה תאורה נאותה במקום ובזמן הרלבנטיים ובין שלא לא היה בכך כדי לשנות דבר.

המחלוקת הבאה עניינה שאלת האחריות. טענת התובע היא מובנית מאליה וניתן להציג אותה בתמצית כמבוססת על אחריותה של העירייה לדאוג לתקינות הדרכים הציבוריות שבתחום שיפוטה ולמניעת מכשולים או לפחות לגידור המכשולים והצבת אזהרה מתאימה. טענת הנתבעת היא כי מדובר בארוע של גשמים חזקים בעוצמתם אשר אין היא חייבת למנוע הצטברות שלוליות בגינם. במישור העקרוני נכונה טענת העירייה כי חבותה מבוססת על רשלנות ואיננה מוחלטת. במישור הקונקרטי צר לי לומר שאינני יכול לקבל הטענה. אין בפניי שמץ של ראיה שדובר בגשמים בעלי עוצמה חריגה אף שאין כל קושי לפנות לשירות המטארולוגי ולקבל ממנו תע"צ מתאימה אם אכן אלו הנסיבות. העובדה שדובר בשלולית מקומית ולא בהצפה נרחבת, לפחות על פי הטענות שבפניי, איננה מתיישבת בצורה טובה עם טענת העירייה ועל כל פנים מעידה לכאורה שבאותו מקום היתה בעיה כלשהי בין שהבעיה נבעה מניקוז לא תקין מכלתחילה ובין שנבעה מתחזוקה בלתי מספקת של הניקוז הקיים שאולי היה מספיק לו תוחזק כראוי. אין בידי לדעת את הנסיבות המדויקות והעירייה הסתפקה בטענות כלליות שבהן היא דואגת לקראת כל חורף לתחזק את פתחי הניקוז אולם לא טרחה להציג שום רישום של הפעולות שנעשו, מועדיהן ומיקומן. היא אפילו לא טרחה לפרט היכן אם בכלל היו ביום הארוע פתחי ניקוז בסמוך לצומת המתואר בתביעה.

בנסיבות אלה חוששני שסביר יותר שליקוי במערכת הניקוז או בתחזוקתה גרמו לארוע מאשר שלא כך. כמו כן אין בידי לקבל טענת האשם התורם. לא הוכח שתנאי הדרך הם כאלה שניתן היה ללא קושי לעקוף את השלולית ועל כן אין לייחס אשם תורם לתובע רק משום שהמכונית חצתה את השלולית שהיתה לטענתו במסלול נסיעתו.

טענה אחרת בפי הנתבעת היא שלא הוכח הקשר הסיבתי בין השיפוץ במנוע המכונית אשר אין חולק שהיא ישנה לבין חדירת המים הנטענת על ידי התובע. הנתבעת שמה את הדגש על ניסוח חוות דעת השמאי מטעם התובע אשר מתעד את השיפוצים שנעשו, מציין שהבדיקה מצאה נזק במנוע ובתיבת ההילוכים אולם מעיר כי הרכב נבדק לאחר התיקון, המבוטח טען שהרכב שאב מים שחדרו למנוע וגרמו לנזק שחייב את התיקון ומוסיף: "מהממצאים יש להניח כי נזק זה נגרם על ידי שאיבת מים". הנתבעת טוענת כי המילים "יש להניח" מעמידות את הקשר הסיבתי בין הנזקים והתיקון לבין חדירת המים בספק ועוד היא טוענת שהכותב לא טרח לפרט מהם אותם ממצאים שהביאוהו להנחה שהיה קשר סיבתי בין חדירת מים לבין הצורך בשיפוץ חלקי מנוע כמתואר בחוות הדעת.

אין ספק שחוות דעת שמאי יכולה היתה להיות מנוסחת בצורה מפורטת יותר ובמונחים חד משמעיים יותר מכפי שנוסחה. יחד עם זאת, העלאת ספקות ותמיהות בלבד אינה מספיקה. הנתבעת לא ביקשה לזמן את השמאי לעדות. הנתבעת לא טרחה לדרוש בדיקה משלה אף שהתובע פנה אליה בתלונה על הארוע כ-9 חודשים טרם הגשת התביעה. אוסיף כי בתביעה אזרחית די בכך שהתובע מוכיח שטענותיו סבירות יותר ולו במעט מן האפשרות הנוגדת על מנת שנראה אותו כמי שיצא ידי חובת ההוכחה המוטלת עליו. אני סבור שניסוח חוות דעת השמאי המצורפת לתביעה עומד ברף הזה. אוסיף כי גם אם גילו של הרכב הוא כזה שהפך אותו רגיש יותר לחדירת מים לאזור המנוע, הרי שמדובר במצב של "גולגולת דקה" שכידוע אינו פוטר מאחריות ואינו מקטין את היקפה של חבות הנתבעת ככל שזו קיימת.

בנסיבות אלה לא נותר לי אלא להורות על קבלת התביעה. הואיל וסכום התביעה כולל אך ורק את עלות התיקון ושכ"ט השמאי הרי שאני מקבל התביעה במלואה ומחייב הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,635 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (3/3/09).

עוד אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך 350 ש"ח שישאו אף הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3/3/09.

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום כ"ג בתמוז, תשס"ט (15 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.