לאו ואח' נ' שטרן ואח'

החלטה

בהמשך לפסק הדין מיום 7.7.13 אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שגובש במהלך שמיעת הראיות, טענו הצדדים להוצאות ההליך.

נוכח העובדה כי הפשרה קובעת תלות בין המשך פעילות הגן אשר מפעילים המשיבים בשכנות למבקשים, לבין ההיתר לשימוש חורג אשר יינתן, אם יינתן, על ידי גופי התכנון המוסמכים, מהווה בפועל קבלה של חלק ניכר מהסעדים שביקשו המבקשים.

ככלל, גם סעד שניתן בפשרה ובעקבותיו זכה התובע במבוקשו, מזכה את התובע בהוצאות. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי ההליך הסתיים בפשרה המגלמת סיכויים וסיכונים ומבלי שנקבעו ממצאים עובדתיים ומשפטיים. בבואי לקבוע את שיעור ההוצאות אשר ראוי לזכות בו את המבקשים אני מתחשב גם בטענות המשיבים כי המבקשים עצמם עשו שימוש בשירותי הגן לילדיהם ובטענתם כי יתר שכני הרחוב אינם תומכים בעמדת המבקשים.

מנגד אין להתעלם מהעובדה כי היקף עסקם של המשיבים אינו קטן, בפועל רק לאחר הגשת התביעה פנו הם לאפיק של היתר לשימוש חורג ולפיכך אין בידי לקבל טענתם כי לא נדרשו כלל להיתר כאמור. עם קבלת הדרישה הראשונית או התביעה לא הסכימו המשיבים להסדר הדומה בטיבו לפשרה שהושגה ובפועל המשיכו וימשיכו מכח הפשרה לעשות שימוש בגן ללא היתר, עד אשר יאמרו רשויות התכנון דברם.

הנוהג של קביעת עובדות בשטח ורק לאחר תלונה לפעול להכשרת העבירה הינו נוהג פסול שאין לעודדו, גם אם הפרת החוק באה לשרת את צרכי הציבור וניתנת להכשרה. לא ניתן לכפות על המבקשים את מידת החסידות של הסכמה להמשך פעילות הגן ללא היתר לשימוש חורג וקרבתם לגן שונה מיתר דיירי הרחוב.

בהתחשב בכל האמור לעיל יש לזכות את המבקשים בהוצאות, אולם במקרה דנן אין מקום להחזר ההוצאות המלאות בשיעור שנטען כי שילמו. גם אם ככלל יש לפסוק שכר ריאלי, אין המשמעות שיפוי על כל ההוצאות בעין, והיקף ההוצאות נבחן בסבירותן ובראי התמונה הכוללת והנזק שנגרם לשני הצדדים מקיום ההליכים.

אשר על כן אני מחייב את המשיבים לשלם למבקשים הוצאות בשיעור כולל של 10,000 ₪.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: