לאה מזרחי נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת העמיתה ד' ברלינר, השופטת מ' דיסקין והשופט ד' יניב) בע"פ 57690-12-16 מיום 17.1.2018, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת י' פרדלסקי) בת"פ 44171-08-16 מיום 12.11.2016.
2. ביום 22.11.2016 הורשעה המבקשת בבית משפט השלום בעבירות של הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); איומים לפי סעיף 192 לחוק; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק; וכן תקיפה סתם לפי סעיף 397 לחוק.

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בחמש הזדמנויות שונות הסיגה המבקשת גבול לדירה ברחוב לוחמי גליפולי 10 בתל אביב (להלן: הנכס). המבקשת ירשה יחד עם אחיהּ את הנכס, אשר נמכר ביום 22.12.15 ש.מ. ומ.ח. (להלן: המתלוננים) במסגרת פירוק שיתוף בהליך כינוס נכסים, שעליו הורה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתמ"ש 28420-11-11.

4. ביום 31.1.16 אושר הסכם המכר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט נ' שילה), בכפוף לאישור שיינתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: חוק האפוטרופסות), וזאת בשל היותה של אחות המבקשת חסויה המיוצגת על-ידי הקרן לטיפול בחסויים.

5. משאישר בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון את מכירת חלקה של החסויה בנכס, חתם בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב על צו למכירת הנכס למתלוננים בהתאם להסכם המכר מיום 22.12.15, ולפינויה של המבקשת מהנכס באמצעות לשכת ההוצאה לפועל (להלן: הצו).

6. המבקשת, אשר לא השלימה עם מכירת הנכס, הסיגה גבול לנכס במספר הזדמנויות, כמתואר בכתב האישום.

           על פי עובדות האישום הראשון והשני, בימים 14.6.16, 25.7.16 ו-26.7.16 נכנסה המבקשת לנכס כדי להקניט את המתלוננים.

           על פי עובדות האישום השלישי, ביום 7.8.16 נכנסה המבקשת לנכס ושהתה בו שלא כדין. לשוטר שהגיע למקום בכדי לפנות אותה אמרה המבקשת: "אני אגרום נזק ולא אעצור עד שאקבל את הבית בחזרה".

           על פי עובדות האישום הרביעי, ביום 12.8.16 נכנסה המבקשת לנכס ושהתה בו שלא כדין, ביודעה על צו שיפוטי שניתן ביום 7.8.16 בבית משפט השלום בתל-אביב (השופטת ר' פוזננסקי כץ), ולפיו הורחקה מהנכס למשך 30 ימים.