לא תחול התיישנות על תביעה מאוחרת הזהה במהותה לתביעה המוקדמת

א.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה ברלינר, והשופטים עמית ו-וילנר), מיום 3.6.07 בע"א 3340/06, בגדרו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (סגנית הנשיא בית-נר) מיום 29.3.06 בת"א 1468/04.

ב.         (1) בין המבקש למנוח אבראהים חסן סעיד נכרת ביום 7.4.96 הסכם שכירות, לפיו השכיר המנוח למבקש חלקת אדמה למשך שנה אחת. כחלק מההסכם התחייב המבקש לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, לאחר שהכשירו מחדש כאדמה חקלאית, וכי אם לא יפנה את המושכר בהתאם לתנאים שנקבעו, ישלם פיצויים מוסכמים כמפורט בהסכם. ביום 15.3.04 - שלושה שבועות לפני תום חלוף שבע שנים מיום סיום תקופת השכירות - הגיש מר עלי יוסף סעיד תביעה בשם עזבון המנוח כנגד המשיב, בטענה כי בתום תקופת השכירות השיב המבקש את הקרקע מבלי להכשירה מחדש כנדרש. התביעה נמחקה על הסף ביום 31.1.05, לאחר שבית המשפט מצא כי מר סעיד התיימר לייצג את העזבון על-פי ייפוי כוח שנתן לו המנוח עוד בחייו, אך מאחר שייפוי הכוח פקע עם הפטירה, לא הייתה בידיו הסמכה לתבוע בשם העזבון. ביום 28.2.05 - כמעט שמונה שנים מיום סיום תקופת השכירות - הוגשה בשם העזבון תביעה שניה, זהה לראשונה, הפעם על-ידי משיב 2, אחד מיורשי המנוח, אולם תביעה זו נמחקה בגין התיישנות.

(2) המשיבים עירערו על מחיקת התביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה כי על בית המשפט להפחית מתקופת ההתיישנות את התקופה שבין הגשת התביעה הראשונה ובין המועד בו נדחתה, וזאת על-פי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, הקובע  כי אם נדחתה תובענה באופן המאפשר להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה "לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה". השופט עמית, בדעת מיעוט, ציין כי אחד התנאים לקיומו של סעיף 15 הוא זהות בין התביעה והמוקדמת וזו המאוחרת הן בעילות והן בצדדים (ראו רע"א 8500/02 זמיר סוכנויות לביטוח נ' אררט חברה לביטוח, (לא פורסם,2003) המוזכר בסעיף 5 לפסק דינו). לשיטתו, תנאי זה לא התקיים במקרה שלפנינו, מאחר שהתביעה הראשונה לא הוגשה על-ידי העזבון, שהרי מי שהגישה לא היה מוסמך לעשות כן בשמו. מנגד, השופטת וילנר, אשר אל חוות דעתה הצטרף סגן הנשיאה ברלינר, קבעה כי קיימת זהות מוחלטת בין הצדדים לשתי התביעות, משום שבשתיהן הוגשה התביעה בשם עזבון המנוח, ואילו רק זהות נציגו של התובע השתנתה. לשיטתה, הפגם שנפל בהגשת התביעה הראשונה על-ידי מי שאינו מוסמך להגישה, אין בו כדי לשנות את זהות התובע, ומכל מקום הגשת התביעה השניה הכשירה בדיעבד פגם זה. זאת - בהתאם להוראות סעיף 6(א) לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965, הקובע כי יכול השולח לאשר בדיעבד פעולתו של שלוח שנעשתה בלי הרשאה, אף במשתמע. בהגשת התביעה השניה, כך נקבע בפסק הדין, היה בכדי להכשיר בדיעבד את שליחותו של מר סעיד להגיש את התביעה הראשונה, ועל כן הימים שבין הגשת התביעה ודחייתה לא יבואו במניין ימי ההתיישנות. כמו כן נקבע כי על המקרה חל לפחות אחד מהסעיפים 16 או 18 לחוק ההתיישנות, המאריכים את תקופת ההתיישנות בשנה, לאחר חישוב תקופת ההתיישנות מחדש לפי סעיף 15, או לאחר הסבת זכות התביעה בדרך ירושה, בהתאמה (ראו פסק דינו של סגן הנשיאה ברלינר). על כן השיב בית המשפט המחוזי את התיק לעיונו של בית משפט השלום, על-מנת שידון בתביעה לגופה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

ג.          לטענת המבקש,  דעת הרוב בבית המשפט המחוזי הרחיבה את גדרי סעיף 15 לחוק ההתיישנות מעבר לתנאים שנקבעו בסעיף, כפי שפורשו בפסיקה. הקביעה כי ניתן לראות בתביעה שהוגשה שלא כדין תביעה בין צדדים זהים, וכי סעיף 6(א) לחוק השליחות מכניס בגדרי סעיף 15 לחוק ההתיישנות גם מקרה בו אין זהות בין הצדדים לשתי התביעות, מצדיקה, לטענתו, את התערבותו של בית משפט זה.

ד.         (1) הבקשה אכן מעוררת שאלה משפטית שאינה נטולת עניין, אך לאחר העיון סבורני כי אין מקום להיעתר לה בנסיבות המקרה. אכן, אין חולק - כפי שציין גם השופט עמית בדעת המיעוט - כי המדובר בזהות בין התביעות; ובאשר לזהות הצדדים, דומני שנסיבות המקרה מצדיקות מבט רחב - גם משיקולי צדק - אל פרשנות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תוך הכרה במשקל שיש לתת לגישה לערכאות משפטיות כערך בעל חשיבות מיוחדת (ע"א 9245/99 ארנון ויינברג נ' משה אריאן, פ"ד נח(4) 769, 784 (השופטת פרוקצ'יה) (2004)); לסוגיית הגישה לערכאות ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא וסוגיות יסוד, עמ' 29-24. במובן הטכני לא הוגשה התביעה הראשונה כדבעי, בשל היעדר אישור פורמלי של היורשים לענין הגשתה. אך היא, כפי שציין סגן הנשיאה ברלינר, לא הוגשה בחלל ריק, ומגישה לא היה "זר" לנושא.

(2) מקובל למנות שלושה רציונליים מרכזיים לתורת ההתיישנות, המתמקדים בבעלי הדין (ראו י' ויסמן "ההתיישנות והמדינה" משפטים י"ד (תשמ"ד) 3, עמ' 5-3; ע"א 7401/00 יעקב יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 301-300 (2002) (השופט גרוניס); להלן: פרשת יחזקאלי), זאת בנוסף לאינטרס הציבורי כי בתי המשפט ידונו בענייני הווה ולא בנושאים שאבד עליהם כלח; הרציונל הראשון הינו נימוק ראייתי, קרי, שמירת הראיות בידי הנתבע שלא יחויב בה עד אין קץ. הרציונל השני הוא חזקה, לפיה שיהוי בהגשת התביעה מעיד על ויתור מצד התובע על הזכות המהותית שהייתה בידו. הרציונל השלישי הוא הצורך להקנות לנתבע ודאות לגבי חובותיו וזכויותיו, ובכך להגן על אינטרס ההסתמכות שלו. החלת הוראות סעיף 15 על נסיבות המקרה שלפנינו אינה עומדת בניגוד לעקרונות תורת ההתיישנות, במובן זה שהיה על הנתבע (המבקש) להתמודד עם התביעה עוד בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, ואף שהתביעה הראשונה נדחתה כשלעצמה, נלמדה ממנה כוונת העזבון לפנות לערכאות משפטיות לשם מימוש זכותו הנטענת (השוו פרשת יחזקאלי, 302; ועוד השוו הערתו של הנשיא ברק בע"א 8301/98 הדסה אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ פ"ד נו(3), 345, 353-352 (2002)). בכך ניתן להסתייע בסעיף 18 לחוק ההתיישנות, ובמעטפת הרחבה יותר של התיק ניתן להסתייע בסעיף 6(א) לחוק השליחות, כדרך שעשתה השופטת וילנר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עוד אוסיף, כי סעיף 6 לחוק השליחות קובע שאותו אדם ששליחותו מאושרת בדיעבד נדרש לפעול "בחזקת שלוח" אף מלכתחילה, כלומר, בהתקשרו עם צד שלישי עליו להבהיר לו כי פועל הוא על פי שליחות ומכוחה, ולא בעבור עצמו. קביעה זו מגינה על צדדים שלישיים מפני מצב בו הם פועלים מול אדם "נסתר" שלא ציפו לו (ע"א 632/87 הרצל גרנט נ' שלמה מרדכי, פ"ד מה(1), 544, 553 (1990) (השופט ד' לוין). בענייננו ברי כי דרישה זו התמלאה.

(2) איני מקל ראש בטיעוני המבקש; אך בסופו של יום, במבט רחב אל הנסיבות, כאמור לעיל, אין המדובר בתביעה שהתיישנה. 

            ניתנה היום, א' בכסלו תשס"ח (11.11.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: