לא תבוטל העברת מניות שבוצעה שלא כדין מבחינה פורמאלית

הצדדים להליך זה הינם בעלי המניות בחברה, היא המשיבה 1. מניותיהם של המבקשים הועברו על שמו של המשיב 4. המשיבים 1-3 טוענים כי ההעברה נעשתה כדין, ובהתבסס על הסכם; ואילו המבקשים טוענים כי אין הדבר כן וכי דין העברת המניות להיבטל.

עיקרי העובדות

1.       המשיבה 1 היא חברה בע"מ, שעיסוקיה מתן שירותי מידע קולי ועיסוקי תיירות שונים (להלן - החברה). 488 ממניות החברה הוקצו לבעלי מניותיה. עד ליום 30.1.2005 היו בעלי מניותיה שני המבקשים ושלושת המשיבים 2-4, באופן הבא: למבקש 1 (להלן - גלפנד) - 15 מניות; למבקש 2 (להלן - לפל) - 107 מניות; למשיב 2 (להלן - קזאיוף אוקזאייב) - 164 מניות; למשיב 3 (להלן - ויינשטיין) - 163 מניות; ולמשיב 4 (להלן - קורנוויץ אוקורנבייץ) - 39 מניות. מדברי בעלי הדין למדנו כי למעשה התחלקה השליטה בחברה בידי שני מרכזים: שני שליש מהמניות היו בידיהם של קזאיוף ווינשטיין, אשר כיהנו גם כמנהלי החברה, ושליש היה בידיה של קבוצת קורנוויץ, אשר כללה את קורנוויץ עצמו, את גלפנד ואת לפל.

2.       ביום 25.4.1994 התכנסה האסיפה הכללית של בעלי המניות בחברה. באסיפה נכחו כל חמשת בעלי המניות, ופה-אחד התקבלה החלטה בזו הלשון:

"(1) החזר הלוואות למר יבגני קורנבייץ יבוצע בשיעורים ובמועדים שלהלן...

החזר הלוואה למר איגור גלפנד...

  (2) ביום התשלום האחרון בגין ההלוואות למר יבגני קורנבייץ המניות תרשמנה מחדש כדלקמן:

קזייב ראובן - 33.3%

ויינשטיין יחזקאל - 33.3%

קורנבייץ יבגני - 33.3%

...".

משמעות הדבר היא כי שני המבקשים גלפנד ולפל הסכימו למעשה לוותר על חלקם במניות החברה לחלוטין ולהעבירם לבעלותו של קורנוויץ, לאחר שישולמו החובות לקורנוויץ.

3.       בתחילה אמנם היתה החברה חייבת סכום כסף נכבד לקורנוויץ. ביום 14.1.2003 ניתן פסק דין מאת כבוד השופט ר' שמיע בת"א 24936/98 (שלום י-ם) קאזיוף נ' קורנוויץ, ובו התקבלה תביעה נגזרת של קזאיוף וויינשטיין נגד קורנוויץ, ונקבע כי עליו לפצות את החברה בסכום כסף גדול משום שעוול בהפרת אמונים כלפיה. כתוצאה מפסק דין זה התהפכו היוצרות, חובו של קורנוויץ לחברה גדל והיה בשיעור גבוה יותר מחובה של החברה כלפיו. ביום 28.9.2004 התקבלה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בירושלים (תיק הוצל"פ 0-03-14986-03), לפיה יבוצע קיזוז בין החובות, ותיקי ההוצאה לפועל שפתח קורנוויץ נגד החברה נסגרו.

4.       ביום 30.1.2005 התקיימה אסיפת מועצת המנהלים של החברה, שעליה נמנים, כזכור, קזאיוף וויינשטיין, וזו החליטה לאשר את העברת כל מניותיהם של לפל וגלפנד לידי קורנוויץ. על דבר החלטה זו נשלחו הודעות לקורנוויץ, גלפנד ולפל, וצויין בהן כי "אסיפת מועצת מנהלים קיימה בכך הנאמר בפרוטוקול מאסיפת בעלי מניות של חברת "אדר-גלוב" בע"מ מ 25.04.1994" (נספח 4 לתשובה להמרצת הפתיחה). הודעה על העברת המניות, בהתאם לסעיף 140(6) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, נמסרה לרשם החברות, לפני משלוח ההודעות הנ"ל, ביום 8.2.2005.

5.       המבקשים סבורים כי העברת המניות נעשתה שלא כדין וללא סמכות, והם הגישו המרצת פתיחה זו בבקשה להצהיר "כי מה שנחזה להיות העברת מניות של המבקשים ביום 23.2.2005 למשיב מס' 4 אינה תקפה ונעשתה בחוסר סמכות"; וכן "לצוות על החזרת המניות הנ"ל למבקשים ע"י רישומן בפנקס החברה אצל רשם החברות וכן לצוות על המשיבים כולם ביחד, או כל אחד מהם לחוד, שלא לעשות כל פעולה במניות של המבקשים הנ"ל".

טענות המבקשים

6.       טענתם המרכזית של המבקשים היא כי העברת המניות נעשתה שלא כדין. לשם ביצוע העברת מניות, יש צורך בכתב העברת מניות חתום על-ידי המעביר והנעבר גם יחד (סעיף 299(1) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999). בידי קזאיוף וויינשטיין לא היה כתב העברת מניות חתום, לא על-ידי לפל, לא על-ידי גלפנד ולא על-ידי קורנוויץ. כיוון שכך, ההעברה איננה תקפה, והדיווח לרשם החברות איננו אלא דיווח כוזב. העברת מניות, אליבא דידם, כמוה כהעברת מקרקעין. אין היא בת-תוקף על סמך התחייבות חוזית בלבד אלא רק על סמך שטר העברה, ולאחר שינוי הרישום במרשם כדין.

7.       המבקשים טוענים עוד כי המשיבים קזאיוף וויינשטיין נהגו בניגוד לפרוטוקול מיום 25.4.1994, שעליו הם עצמם מבקשים להסתמך. סעיף 10 לפרוטוקול מציין במפורש כי העברת המניות תעשה על-ידי חתימתו של קורנוויץ על שטר ההעברה, וכזאת לא נעשה. לבד מכך, בפרוטוקול נקבע כי ייחתמו צ'קים לתשלום חובות החברה. הצ'קים הללו אמנם נחתמו, אלא שהם לא כובדו ולא שולמה תמורה בגינם, קורנוויץ וגלפנד נאלצו לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לשם ביצוע הצ'קים כלפי החברה, וההתנגדות מטעם החברה לביצוע הצ'קים, נדחתה.

8.       בנוסף לכך, גלפנד ולפל מאשימים את קזאיוף ווינשטיין בחוסר תום לב. לשיטתם, הללו גמרו אומר לבצע את העברת המניות מן המבקשים על שמו של קורנוויץ דווקא במועד שבו עשו זאת, אך ורק משום שכונס הנכסים, אשר מונה לשם ביצוע חובותיו של קורנוויץ לחברה, ביקש לממש את מניותיו של קורנוויץ על-ידי מכירתן. לטענת גלפנד ולפל, מעת שראו זאת קזאיוף וויינשטיין, החליטו לנצל את ההזדמנות לזכות בכל מניותיה של 'קבוצת קורנוויץ', על-ידי העברת כולן על שמו של קורנוויץ.