לא נפל פגם באי העדתה בבית המשפט של קטינה במשפטו של נאשם בעבירות מין

השופט ס' ג'ובראן:

1.             כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (פ"ח 1047/05), המייחס לו שתי עבירות של מעשה סדום, לפי סעיפים 347(ב) ו-345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה  של אינוס, לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; מספר עבירות של מעשים מגונים לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין; עבירה של מעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין; ועבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.

2.             על פי הנטען בכתב האישום, המערער היה שכנם וחברם של הורי המתלוננת, קטינה ילידת 1998 (להלן: הקטינה). ביום 26.5.2005, עת ישב בסלון ביתם של הורי הקטינה (להלן: הבית), לקח המערער את הקטינה למטבח, והחדיר את אבר מינו לפיה. משנכנסה אמה לבית, חדל ממעשיו. עוד נטען, כי סמוך לאחר מכן, הרים את חולצתה של הקטינה ונגע באיבריה האינטימיים, והפסיק את מעשיו כאשר נכנסה האם לסלון. כן נטען כי לאחר מכן יצא מהבית כדי להביא סיגריות, והציע כי הקטינה תצא יחד עמו. מחוץ לבית חשף המערער את אבר מינו בפני הקטינה, החדיר אותו לפיה, והחדיר את אצבעו לאבר מינה. לאחר המעשה התרה המערער במתלוננת שלא תספר לאיש על מעשיו.

           בתגובתו לכתב האישום כפר המערער בביצוע המעשים המיוחסים לו וטען כי בעת שהותו בבית התיישבה עליו הקטינה מרצונה וכי מרצונה אף התלוותה אליו בשעה שיצא מהבית.

בית המשפט המחוזי

3.             בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים ר' אבידע, ב' אזולאי וח' סלוטקי) הרשיע את המערער בשתי עבירות של מעשה סדום, בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, ובעבירה של הדחה בחקירה. בית המשפט זיכה את המערער מעבירות האינוס ומעבירות המעשים המגונים. בית המשפט ביסס את עיקר הכרעתו על העדות שנגבתה מהקטינה על ידי חוקרת ילדים, בחקירה שצולמה, הוקלטה ותומללה, כאשר חלקה בוצע בסיועה של מתורגמנית לשפה הרוסית. בית המשפט קבע כי הקטינה מסרה עדות אמת לחוקרת הילדים לעיקרם של הדברים, ומצא את הסיוע הנדרש לעדותה בעדויות הוריה, הן בנוגע למעשים עצמם והן בנוגע למצבה הנפשי של הקטינה לאחריו.

עם זאת, בית המשפט קבע כי הגם שייתכן שהמערער אכן נגע בחזה של הקטינה והכניס את אצבעותיו לאבר מינה, הרי שנותר ספק האם עובדות אלו הוכחו על ידי המשיבה ברמה הנדרשת בהליך פלילי. כן קבע כי עדותה של הקטינה בעניין זה עמומה יחסית ומפורטת פחות מיתר עדותה, וכי קיימת אפשרות שעדותה בנקודות אלו מושפעת מ"חקירות" שנעשו לה עובר לחקירה על ידי חוקרת הילדים.

לבסוף דחה בית המשפט את טענתו של המערער לפיה יש במחדלי החקירה בעניינו כדי להביא לכרסום בראיות כנגדו. בית המשפט קבע כי לכל היותר יש במחדלים אלו כדי להביא לבחינה זהירה יותר של הראיות, וכי גם לאורה של בחינה זהירה זו הוכחה אשמתו של המערער כדבעי.

4.             ביום 4.7.2006 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של שמונה שנות מאסר בפועל. עוד קבע בית המשפט כי המערער יפצה את הקטינה בסכום של 45,000 ש"ח, והטיל עליו גם קנס בסך 5,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט שקל במסגרת שיקולי הענישה את החומרה הרבה שבמעשי המערער ואת הנזק הקשה שנגרם לקטינה, כפי שנלמד מהתסקיר שנערך בעניינה. עוד ציין בית המשפט בגזר דינו את עברו הפלילי של המערער, ואת העובדה שבעברו לא הובא לדין בגין עבירות מין ומוסר.

5.             מכאן הערעור שבפנינו, המופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת העונש.

טענות הצדדים

6.             לטענת המערער, שגה בית המשפט משלא קבע שעדותה של הקטינה כולה "זוהמה" על ידי החקירות שעברה עובר לחקירתה על ידי חוקרת ילדים, ומשלא קבע כי קיים ספק גם לגבי התקיימותם של יתר המעשים המיוחסים לו. לטעמו, שגה בית המשפט משהבחין בין מעשי האינוס ומעשי הסדום, ביחס לעדותה של הקטינה, ומשהחליט לזכותו מהראשונים ולהרשיעו באחרונים. עוד טוען המערער כי עדות הקטינה לוקה בחוסר הגיון וכי היא חזרה בה מפרטים ותיאורים מהותיים שסיפרה, וגם מסיבה זו היה על בית המשפט לקבוע כי קיים ספק בנוגע להרשעתו.

           עוד טוען המערער, כי אי העדתה של הקטינה בבית המשפט, והתבססות על עדותה שנגבתה כשישה חודשים לפני העדתה של חוקרת הילדים, פגעה בהגנתו ומנעה ממנו את זכות החקירה הנגדית. כן טוען המערער כי הגנתו נפגעה בשל אי ביצוען של פעולות חקירה שתוצאותיהן היו יכולות להועיל לו.

           לחילופין טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו.

7.             לעומתו, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, בית המשפט לא הביע ספק בעדותה של הקטינה, וכל קביעתו הייתה כי נוצר ספק ביחס לפרטים מסוימים בעדותה, ועל כן לא מצא לנכון להרשיע בגינם את המערער בעבירות האינוס והמעשים המגונים.  לטענתה, בית המשפט המחוזי בחן את הראיות בזהירות רבה, ואין כל מקום להתערב בהכרעתו. גם בעניין העונש טוענת המשיבה שאין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, לנוכח הנזק שגרם המערער לקטינה ולנוכח עברו הפלילי.

דיון

8.             במרכז הרשעתו של המערער מצויה עדותה של הקטינה, שנגבתה על ידי חוקרת הילדים, שהעידה בעצמה בפני בית המשפט אודות החקירה שערכה. מצב זה, המהווה את אחד החריגים לכלל בדבר עדות מפי השמועה, מתאפשר הודות לסעיף 9 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן: חוק הגנת ילדים). סעיף זה קובע כי תיעודה של חקירת ילד על פי חוק הגנת ילדים, שנעשתה על ידי חוקר ילדים, תהיה כשרה להתקבל כראיה במשפט.

עוד קובע חוק הגנת ילדים, כי בנסיבות המנויות בו, לא תותר עדותו של ילד בבית המשפט, אלא באישורו של חוקר הילדים.

9.             בענייננו נחקרה הקטינה על ידי חוקרת ילדים. החקירה צולמה, הוקלטה ותומללה (ת/1). מיד לאחר החקירה הכינה חוקרת הילדים סיכום ראשוני של החקירה (ת/2). לאחר שקיבלה לידיה את תמליל החקירה הכינה החוקרת דו"ח מהימנות בנוגע לחקירה (ת/3). יש לציין כי החקירה החלה בשפה העברית, אך משהבחינה חוקרת הילדים כי הקטינה מתקשה להתבטא, נעזרה במתורגמנית. יש לציין, כי חרף טענת המערער בנוגע לכישורי המתורגמנית, הרי שלא הייתה בפיו כל טענה ביחס לאי דיוקים כלשהם בתרגום.