לא ניתן לכפות חיוב בתשלום על מי שאינו מעוניין בקידום תכנית משביחה למקרקעיו

2. יורשי פיליפ אמיל ברנהיים ז"ל:

ניקול דרייפוס

ז'נביאב רנה ברנהיים

פביאן מרי פיאר הירש

ג'וליאן ארתור ברנהיים

סבסטיאן אלקסיס בנימין ברנהיים

אמילי לורה ויאולן ברנהיים

ראובן מעונין בשינוי יעודם של מקרקעיו, אך רשויות התכנון אינן מאפשרות לו לעשות כן לפי רצונו אלא מחייבות אותו לשנות גם ייעודם של מקרקעין סמוכים הנמצאים בבעלות שמעון. כתוצאה מכך, האינטרסים של ראובן ושמעון במקרקעין השייכים להם כלואים זה בזה. לפיכך, פועל ראובן על מנת לשנות הן את יעוד מקרקעיו, והן את יעוד מקרקעיו של שמעון. שמעון נהנה מהתכנית אותה יזם ראובן – אך מסרב לשלם בגין כך. האם זכאי ראובן לחייב את שמעון בהשבה בעילת עשיית עושר ולא במשפט? זוהי הסוגיה העיקרית במחלוקת נושא התביעה שלפניי.

1. תמצית העובדות הרלבנטיות
2. התובע 1 הינו עו"ד המתמחה בתחום המקרקעין.

התובע 2 הינו יזם העוסק גם הוא בתחום המקרקעין.

התובעים, באמצעות חברות שבבעלותם, היו בעלי מניותיה של חברת רבע השקעות ויזום בע"מ (להלן: "חברת רבע") – חברה פרטית שעסקה, בין היתר, ביזמות ובנדל"ן. לטענת התובעים, כחלק מהליך של פירוק מרצון שהחל בשנת 2006, המחתה חברת רבע לתובעים את זכויות התביעה שלה הקשורות לפעולות שינוי היעוד של המקרקעין בפרויקט נושא התביעה.

2. ביום 1.6.92 התקשרה חברת רבע בעסקת ייזום וקומבינציה עם ה"ה אלון דיסקין, טליה פגוביץ וקוליה בודסקי, שהיו בעליה של קרקע חקלאית בלתי מפותחת באבן יהודה בשטח של 60.25 דונם, הידועה כחלקה 178 בגוש 8024 (להלן: "עסקת הקומבינציה", "דיסקין" ו- "חלקת דיסקין" בהתאמה). תפקידם של התובעים בעסקת הקומבינציה היה לבצע הליך של שינוי יעוד של המקרקעין מ"יעוד חקלאי" ל"יעוד למגורים", וכן לבנות 8 עד 9 קוטג'ים עבור דיסקין. בתמורה לכך קיבלו התובעים את יתרת המקרקעין לבניה (מוצג נ/10).
3. תכניתם של התובעים נתקלה בהתנגדות של המועצה המקומית אבן יהודה (להלן: "המועצה המקומית"), אשר התנתה את אישורה בשני תנאים:

• שינוי יעוד המקרקעין יערך למתחם כולו (כ- 160 דונם; לעיל ולהלן: "המתחם" או "הפרויקט") ולא רק לחלקת דיסקין;
• התובעים יקבלו את הסכמתם של כל בעלי החלקות במתחם לשינוי המוצע של יעוד המקרקעין.