לא ניתן לחייב שותפים לבנות על חלקה משותפת על מנת לבצע חלוקה בעין

1.         בפני תביעת התובע אלי חן לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 151 בגוש 11193  הנמצאת בחיפה (להלן: החלקה).

2.         התובע הינו הבעלים של 15/100 חלקים בחלקה אותם רכש מקלרה מנדלמן.

לטענת התובע  על החלקה חלה תב"ע חפ/1194 א' המאפשרת לבנות על החלקה דירות למגורים.

התובע טוען כי החלקה אינה ניתנת לחלוקה בעין.

3.         נתבעת 1 (להלן : הנתבעת) הינה הבעלים הרשום של 55/100 חלקים בחלקה.

4.         כל אחד מהנתבעים 2 ו-3 הם הבעלים של 15/100 חלקים בחלקה.

5.         התובע טוען כי פנה אל הנתבעת  בשמו ובשם נתבעים 2 ו-3 בהצעה לבניה משותפת על החלקה אך נענה בסירוב.

התובע מבקש כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף בחלקה בדרך של מכירה בהתאם להוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין.

6.         לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה בטרם נרשמו התובע ונתבעים 2 ו-3 כבעלים של 45/100 חלקים בחלקה ועל כן לא קמה לתובע הזכות לתבוע פירוק השיתוף ודין התביעה להדחות מטעם זה בלבד.

בנוסף טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח כי החלקה אינה ניתנת לחלוקה בעין וכי חלוקה בעין תגרום להפסד ניכר לשותפים ועל כן יש להורות כי הפירוק יעשה על דרך של חלוקה בעין.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי חלוקה בעין אפשרית ע"י בניה נפרדת או משותפת ובסיומה הפרדה ע"י רישום בית משותף.

כן טענה  כי פירוק השיתוף בדרך של מכירה יגרום לה נזק כלכלי רב.

לבסוף טענה הנתבעת כי התובע ונתבעים 2 ו-3  עושים שימוש לרעה בזכותם לבקש פירוק השיתוף וכי נפלו פגמים ברכישת החלקים  של התובע ונתבעים 2 ו-3.

   7.      בכתב הגנתם ובסיכומיהם הביעו הנתבעים 2 ו-3 הסכמתם לפירוק השיתוף בדרך של מכירה, וביקשו כי לשם ביצוע הפירוק ימנה בית המשפט כונס נכסים המוסכם  על הצדדים.

8.         לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובכל המסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לציין ולקבוע כדלקמן:

8.1        סע' 37 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 קובע:

"37 (א). כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לתבוע פירוק השיתוף".

סע' 39(א) לחוק קובע:

"39 (א). במקרקעיןהניתנים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין".