לא ניתן לחייב צד לאפשר לצד השני לבצע צו הריסה אם לא ניתנה לו אפשרות אמיתית להביע עמדתו

1.         המבקש הוא מנהלה של חברה קבלנית בשם חברת אריאל סולסי בע"מ (להלן - החברה) אשר התקשרה בהסכם קומבינציה עם גב' נורית כלב לשם הקמת בנין מגורים משותף על מקרקעין שבבעלותה בעיר הרצליה (להלן - הבנין).

הבנין הוקם.

            המשיבים רכשו דירות באותו בנין (המשיבים 5 ו-6 רכשו את דירתם מגב' כלב, יתר המשיבים רכשו את דירותיהם מהחברה), ונכנסו להתגורר בהן במהלך השנים 1996 - 1998.

2.         בשנת 1999 הגיש התובע העירוני של עיריית הרצליה כתב אישום בבית משפט השלום בהרצליה בגין חריגות בניה שנעשו בבנין (להלן - כתב האישום).

            כתב האישום הוגש, בין השאר, כנגד המבקש.

            ביום 20.11.00 הורשע הנאשם על פי הודאתו בביצוע עבירה של בניה ללא היתר.

            התובע והמבקש הגיעו לעיסקת טיעון, לפיה ינתן כנגד המבקש צו התאמה עם ארכה של שנתיים לביצוע, אלא אם ינתן היתר תוך אותה תקופה, וכן תשלום קנס.

            בית המשפט אישר את עיסקת הטיעון וגזר את דינו של המבקש בהתאם (להלן - הצו).

3.         המבקש לא קיים את הצו, ובחודש מרץ 2003 הוגש נגדו בבית המשפט לעניינים מקומיים הרצליה כתב אישום בגין אי קיום צו בית המשפט, עבירה לפי סעיף 210 ל חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. המבקש טען באותו משפט לחוסר יכולת לקיים את הצו עקב סירובם של המשיבים לאפשר לו לקיים אותו.

            בית המשפט (כב' השופטת אורנה לוי) דחה בהכרעת דינו, מיום 21.12.04 את טענת המבקש (יצוין, כי המבקש לא טרח לצרף את הכרעת הדין לתובענתו), וביום 7.2.05 גזר את דינו לתשלום קנס נוסף ולמאסר על תנאי, שתוקפו לשנתיים מיום 1.10.05.

            ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו נדחה אף הוא (כב' השופט כבוב חאלד, פסק דין מיום 12.11.06), אולם מועד כניסת התנאי לתוקפו נדחה ליום 1.4.07.

4.         בתובענה זו עותר המבקש לחייב את המשיבים לאפשר לו לבצע את הצו, שמשמעו הריסת חלקים מסוימים בדירותיהם.

            לטענתו אין לו כל אפשרות לבצע את הצו, אלא בשיתוף פעולה עם המשיבים.

            המשיבים מתנגדים לבקשה בכל תוקף והם מעלים טענות רבות כנגדה.

            אין צורך להיזקק לכל טענות המשיבים, כיוון שברור הוא שהדין עמם.

5.         המבקש עותר למעשה להחיל על המשיבים צו של בית משפט שניתן בהליך פלילי, שהם לא היו צד לו, ושלא ניתן להם כל פתחון פה לטעון כנגדו, וברור הוא שדבר זה לא יתכן.

            המבקש אף לא הראה כל קונסטרוקציה משפטית, חוזית או אחרת, אשר מכוחה ניתן לחייב את המשיבים לגרום נזק לעצמם כדי למנוע נזק מהמבקש.

            די בנימוק זה כדי לדחות את התובענה.

6.         מעבר לכך, צודקים המשיבים גם בטיעוניהם האחרים, ואתיחס אליהם בקצרה: