לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר לנאשם בעבירות בטחוניות- הערר התקבל

כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב מייחס לו שורה של עבירות בהן היה מעורב טרם הגיעו לגיל 18. עתה משהתבגר, התחתן ואף נולד לו ילד, סבור היה בימ"ש קמא "כי חלוף הזמן הקהה באופן משמעותי את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, וכי בנסיבות אלו ניתן להסתפק בחלופת מעצר שתבטיח את התייצבותו של הנאשם להמשך ההליכים המשפטיים נגדו".

אשר לנסיבות הנוספות, קבע ביהמ"ש כי "אמנם, עניין לנו בעבירות ביטחוניות, אך עיון בכתב האישום מלמד כי לא מדובר בעבירות חמורות מאוד". וכלל שנוגעים הדברים לעילת ההימלטות מאימת הדין, לא מצאתי כי ביהמ"ש התייחס לעילה זו, ומכאן החלטתו לשחרר את המשיב בערובה כספית במזומן בסך 20,000 ש"ח וחובת התייצבות להמשך ההליכים המשפטיים נגדו.

אין כל ספק כי הטענה בדבר חלוף הזמן, אכן שובה את הלב. הגם כי היה המשיב מעורב בשורה של עבירות, יש לחלוף הזמן, בגירותו ושינוי הנסיבות האישיות, כדי ליטול, לכאורה, את עוקצה של עילת המסוכנות.

בתאריך 29.11.06 נדרש נשיא ביהמ"ש הצבאי לערעורים לסוגיה זו בעניינו של תושב האזור, כבן 23, אשר נטל חלק ביידוי בקבוקי תבערה לעבר ג'יפ צבאי 4 שנים קודם לכן. בהחלטתו, הבהיר ביהמ"ש כי:

"מי שנטל חלק ביידוי בקבוקי תבערה לעבר ג'יפ צבאי, וחמור מכך, לעבר אוטובוס ישראלי, מעיד על מסוכנותו, אפילו התמזל מזלו ולא נגרם כל נזק ממעשיו. לא זו אף זו; ככל שיורשע המשיב במיוחס לו, צפוי הוא לעונש מאסר משמעותי, ומשכך מתקיים בענייננו אף חשש להימלטות מאימת הדין".

בדיון שהתקיים בתאריך 31.1.05, וכשעמדה סוגיה זו לפני ביהמ"ש בעניינו של תושב האזור אשר היה מעורב ביידוים של ארבעה בקבוקי תבערה לעבר ג'יפים צבאיים, במחצית השנייה של שנת 2002, החלטתי כי אין להקל ראש בנסיבות האמורות, ובוודאי כי אין בנסיבות אלו כדי להקהות את הסכנה הנובעת מהנאשם. אותה עת קבעתי:

"לא יכולה להיות כל מחלוקת כי מי אשר בכוונת מכוון מייצר בקבוקי תבערה ומקדם את השלכתם לעבר כוחות צבאיים, מסוכן הוא לביטחון האזור ויש להשאירו מאחורי סורג ובריח, עד אשר יושלם הבירור המשפטי בעניינו."

וכלל שנוגעים הדברים לענייננו, אכן מדובר בשורה ארוכה של עבירות. יידוי חפץ נפיץ או מבעיר, עבירות שעניינן קשירת קשר לסחר בציוד מלחמתי ללא היתר, ופעילות שהביאה למתן מקלט. אם ביקש בימ"ש קמא להניח שלא מדובר בעבירות חמורות, הרי שטעה. אלו הן עבירות חמורות ועבירת יידוי החפץ המבעיר היא עבירה חמורה מאוד.

בנסיבות אלו, סבור אני כי לא ניתן להוציא את המשיב מחזקת מסוכן. לא כאן המקום לבחון את מידת מעורבותו של המשיב בשורת העבירות בהן נטל חלק. בעבירת יידוי הבקת"ב היה המשיב פעיל יותר עת השליך בעצמו את בקבוק התבערה, בעבירות אחרות נטל המשיב חלק פסיבי ואילו בנותרות מעורבותו הייתה שולית ביותר. יחד עם זאת, הכל יסכימו כי אין מדובר כאן באירוע חד פעמי או במקרה בודד, אלא במעורבות רחבה אשר השיקה למספר לא מבוטל של אירועים.

לא רק בשל האמור לעיל, מעידים מעשיו של המשיב על מסוכנותו. מסוכנות אינה נמדדת אך בשל מעורבות פיזית, שכן פעמים ניתן ללמוד על מידת מעורבותו של אדם, גם מהמעורבות הפסיבית שלו. פעמים יש למעורבות שכזו משקל סגולי עמוק, אשר לא ניתן להתעלם ממסוכנותו. דומני כי מי אשר סייע למבוקשים להימלט מכוחות הביטחון, יש בו מסוכנות מיוחדת, הגם כי פעילותו הייתה פאסיבית ופעמים שולית.    

לא נוכל להתעלם, כי בענייננו מתקיימת אף עילת מעצר נוספת מתוך החשש להימלטות מפני אימת הדין. אין בדעתי לקבוע כבר בשלב זה מה עונש ראוי לו, למשיב. ברם, אין כל ספק כי בעניינים שתוארו לעיל עונשו חמור. על כן, החשש הוא כי לו ישוחרר המשיב ממעצר, יימלט הוא מאימת הדין, ועל כן, יש להביא למעצרו עד שייגזר דינו.

ובשאלה המרכזית אשר העמידו הצדדים לפניי במסגרת ערר זה, דומני כי בנסיבות המיוחדות אליהן כיוונה הסנגוריה אין כדי לשנות את ההלכה הקיימת. לכן סבור אני כי שגה בימ"ש קמא משנתן משקל משמעותי לחלוף הזמן וכי הסתפק בחלופת מעצר אשר תבטיח את התייצבותו של המשיב להמשך ההליכים המשפטיים נגדו.

משכך, הנני מקבל את הערר.

ניתנה היום, 31 בדצמבר 2007, כ"ב בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: