לא ניתן להגיש תביעה נוספת בגין אותו נזק

ביום 23.10.2000 היה המנוח בלו מונד ז"ל (להלן - המנוח) מעורב בתאונת דרכים (להלן - התאונה). ביום 6.12.2005 הלך המנוח לעולמו. המנוח הותיר צוואה בה צווה את כל רכושו לאחותו גב' חנה רז, התובעת.

במועד התאונה היה המנוח מבוטח אצל הנתבעות בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, אשר היתה בתוקף בין התאריכים 1.1.2000 ל- 31.12.2000 (להלן - הפוליסה).

ביום 16.12.01 הגיש המנוח תביעה נגד הנתבעות לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה. התביעה נדונה בבית משפט זה בת"א 7605/01 (להלן - התביעה הראשונה). בתביעה הראשונה עתר המנוח לחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים על פי הפוליסה בגין תקופת אי כושר זמני ובגין ימי אשפוז. כמו כן עתר המנוח לחיוב הנתבעות בתשלום פיצוי בשל הפרת הפוליסה על ידי הנתבעות, שסרבו לשלם לו פיצויים מלכתחילה. ביום 28.6.05 ניתן על ידי פסק הדין בתביעה הראשונה (להלן - פסק הדין). בפסק הדין נקבע, כי על הנתבעות לשלם למנוח תגמולי ביטוח.

בכתב התביעה, שהוגש במסגרת התביעה הראשונה, נאמר עוד, כי המנוח זכאי לפיצוי בגין נכות צמיתה, וכי היות שטרם בשלו התנאים להגשת תביעה בגין הנכות הצמיתה, שמר לעצמו המנוח את הזכות להגיש בקשה לפיצול סעדים. בקשה שכזו למתן היתר לפיצול סעדים לא הוגשה על ידי המנוח, וההליכים בתביעה הראשונה הסתיימו עם מתן פסק הדין ביום 28.6.05.

עתה מונחת בפני תביעת התובעת, יורשתו של המנוח, לתשלום פיצויים על פי הפוליסה בגין הנכות הצמיתה, שנגרמה למנוח בעטיה של התאונה.

הנתבעות בכתב ההגנה שהגישו העלו טענה מקדמית, ולפיה בהעדר היתר לפיצול סעדים ומשהסתיימו ההליכים בתביעה הראשונה, אין לדון עוד בתביעה שבתיק זה ויש להורות על דחיית התביעה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 28.3.07 הוריתי לצדדים, כי בשלב ראשון הם יסכמו טענותיהם בכל הנוגע לטענת מיצוי העילה, שהועלתה על ידי הנתבעות, ושאלה זו תוכרע.

טענות התובעת:

1.         התובעת טוענת, כי בתביעה הראשונה פסק בית המשפט, שעל הנתבעות לשלם למנוח תגמולי ביטוח בשל נכות זמנית בלבד. כעת זכאית התובעת, מכח הפוליסה, לתבוע תשלום בגין נכותו הקבועה של המנוח.

2.         התובעת טוענת, כי תביעתה הנוכחית בגין נכותו הקבועה של המנוח, הינה תביעה מכח עילה חדשה ונפרדת לחלוטין מעילת התביעה בשל נכותו הזמנית של המנוח, אשר נדונה במסגרת התביעה הראשונה.

3.         התובעת טוענת, כי עילת התביעה התגבשה לכל המוקדם בחודש
דצמבר 2004, מועד קבלת חוות דעתו של הד"ר מערבי, שקבע את נכותו הצמיתה של המנוח.

טענות הנתבעות:

1.         הנתבעות טוענות, כי בעקבות מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, אשר עילתה בפוליסה, המהווה את עילת התביעה גם בתיק זה, יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין שנוצר בפסק הדין.

2.         הנתבעות טוענות, כי מעולם לא הגיש המנוח בקשה לפיצול סעדים ,ומשכך איננה יכולה התובעת לדרוש עתה את הסעד המבוקש.

דיון:

בע"א 259/83, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פד"י לט(4)141, 145, נאמר:

"אם נמנע התובע מלתבוע מלכתחילה פיצוי עבור מלוא נזקו או מלבקש תיקון תביעתו כאשר מתגלה נזק נוסף, לא ירשה לו בית המשפט להגיש לאחר מכן תביעה נוספת בשל אותה עילה".

בהמשך לקביעה זו נאמר בע"א 830/86, ס.א.ר.  חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון (בפירוק מרצון) בע"מ, פד"י מב(4)805, 810: