לא ינתן צו לשאלון ארוך, מסורבל ומייגע של חברת ביטוח

מריאן מרקוזון (להלן:" התובע") הינו רופא שיניים במקצועו. ביום 21/02/01 הונפקה לתובע פוליסת ביטוח חיים ובריאות מספר 411133147 מטעם מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת"),  העתק הפוליסה צורף כנספח א' לכתב התביעה.

בפוליסה האמורה התחייבה הנתבעת לפצות את התובע במקרה של אובדן כושר עבודה מלא. ביום 12/08/03 עודכנה הפוליסה, העתק הפוליסה המעודכנת צורפה כנספח ב' לכתב התביעה. בהתאם לפוליסה המעודכנת התחייבה הנתבעת לפצות את התובע בסך של 3,000 ש"ח לחודש במקרה של אובדן כושר עבודה.

ביום 04/02/06 עבר התובע אירוע של אוטם נרחב בשריר הלב הקדמי ומאז איבד, לטענתו, לחלוטין את כושר עבודתו. התובע צירף כנספחים ג'-ו' מספר חוות דעת אשר אף הועברו לידי הנתבעת שהכירה באובדן כושר עבודה של התובע ואף שילמה מספר תשלומים עד לחודש 06/07.

ביום 09/07/07 מסרה הנתבעת הודעה לתובע באמצעות חברת שמגד חברה לניהול תביעות בע"מ כי היא דוחה את תביעתו של התובע מאחר ועל פי הממצאים שבידיה נמצא כי התובע עובד. העתק המכתב צורף כנספח ז' לכתב התביעה. התובע הכחיש את טענותיה אלו של הנתבעת וכן העביר לידיה דו"ח מרואה חשבון לפיו לא היו לו כל הכנסות ממועד התאונה ועד לחודש 10/07.

ביום 22/02/06 מילא התובע מסמך בשם " הודעת המשיב- התובע" בה טען כי הוא סבור כי לא יוכל לשוב לעבוד בעבודתו כרופא שיניים או בכל מקצוע אחר וכי אינו עובד בפועל.

הנתבעת אישרה תחילה תשלום מיום 04/05/06 ועד ליום 15/06/06 ולאחר מכן אישרה תשלום בגין אובדן כושר עבודה עד ליום 31/08/06 ומקביל פנתה למשרד חקירות לשם ביצוע מעקב אחר עיסוקי התובע.

הנתבעת טוענת כי מדו"ח חקירה מיום 24/12/06 עלה כי התובע עוסק במקצועו כרופא שיניים ואף הסכים לקבל את אחד החוקרים לטיפול. יתרה מכך מדו"ח חקירה מיום 21/02/07 עלה כי התובע ביצע פעילות ספורטיבית במכון הכושר במשך שעתיים הממוקם בבניין בו הוא עובד.

לאחר שני דוחות החקירה האמורים שלחה הנתבעת הודעה לתובע בדבר הפסקת התשלומים ודחיית תביעתו. לאחר שליחת המכתב ובעקבות בקשת סוכנות הסכימה הנתבעת להמשיך ולשלם תגמולי ביטוח עד ליום 31/05/07 ובמקביל פנתה פעם נוספת למשרד חקירות. מדו"ח חקירה מיום 28/06/07 עלה כי החוקרים שמעו קולות קידוח אשר ניתן לייחסם לתובע בלבד.

הנתבעת טוענת כי מצבו של התובע אינו עונה על הגדרת אובדן כושר עבודה כקבוע בפוליסה ומצבו לא ענה להגדרה הקבועה באף שלב. העובדה שהתובע מתפרנס מעבודתו שוללת ממנו את הזכאות לקבלת תגמולי ביטוח. לגישתה העובדות אותן מסר התובע הינן עובדות כוזבות ומשכך אינו זכאי לכל שיפוי.

בדיון ביום 11/02/08 התקיים דיון במעמד הצדדים בו הגיעו הצדדים להסדר לפיו הבקשה למחיקת כותרת בבש"א 151595/08 תדחה ללא צו להוצאות. בקשת רשות להתגונן בבש"א 151596/08 תתקבל ללא צו להוצאות וזאת מבלי להודות בשום טענה או עובדה. יתרה מכך הוסכם בין הצדדים כי התובע ייבדק ע"י רופא מטעם הנתבעת אשר יבחן את מצבו.

בדיון מיום 09/12/08 נחלקו הצדדים ביניהם באשר לשאלות אשר על התובע לענות במסגרת שאלון אשר הוצג בפניו על ידי הנתבעת.

ב"כ התובע המלומד טען כי השאלות אשר לא זכו לתשובה ממרשו הינן שאלות אשר כלל אינן רלוונטיות למחלוקת במקרה דנן ולפלוגתאות שבין הצדדים. לגישתו הנתבעת מבקשת לקבל תשובות המתייחסות לתביעה עתידית שתוגש, אם תוגש.

מנגד טענה ב"כ הנתבעת המלומדת כי השאלות אשר נשאלו הינן שאלות הרלוונטיות למצבו של התובע לאור אופי התביעה העוסק באובדן כושר עבודתו. 

לגופו של עניין, לאחר עיון בשאלון אשר הוצג בפני התובע דעתי היא כדעת ב"כ התובע המלומד. אכן קיימות מספר רב של שאלות אשר כלל לא קשורות לטענות ההגנה שבבקשת הרשות להתגונן מטעם הנתבעת. הנתבעת מבקשת לבצע מקצה שיפורים תוך שינוי חזית והרחבת יריעה מהמחלוקת בין הצדדים דרך השאלונים תוך ניסיון ל"מסע דייג" בכדי ליצור טענות הגנה נוספות. לעניין זה יפים דברי של כב' השופט איתן הורנשטיין בת.א(ת"א)1865/07 דיסק אין בע"מ נ' טיוויז בע"מ.

"באשר למענה לשאלונים, מורה ההלכה הפסוקה כי על צד להשיב לשאלות ככל שהן רלוונטיות לתובענה והן אינן בגדר "דיג". המענה לשאלון נועד להשיג מטרות דיוניות נוספות, שחלקן נוגע לחסכון בזמן שיפוטי וחלקן נוגע לקבלת נתונים שיאפשרו להוכיח את התביעה או לדחותה, כמו גם העברת נושאים לגביהם ניתן לאסוף מידע לצדדים לשם הכנת תצהירים מטעמם, לחידוד השאלות השנויות במחלוקת והשגת הודיות. (ראה לעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, תל אביב, מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003 בעמ' 152)."

יתרה מזו, השאלון ארוך, מייגע, אינו מתמקד במקרה הספציפי של התובע אלא נראה יותר כסטנסיל שלא ניתנה עליו הדעת ולא ברור ממנו כלל מה רלבנטי ומה לאו לעניינינו. הדבר פשוט מנוגד למטרת הליך השאלונים כפי שצוין.

עוד אפנה ב רע"א 557/00 - אפרופים שיכון וייזום 1991 נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], בעמ' 1 להחלטה.

"כידוע, מטרת השאלון היא לצמצם ככל האפשר את שמיעת המשפט גופו, כשם שמטרתם של הפרטים הנוספים היא לצמצם ולהבהיר את השאלות השנויות במחלוקת.

בית המשפט גם רשאי להורות לבעל דין להשלים את תשובותיו וכן להורות לו להוסיף פרטים כאשר התשובות או הפרטים שנתן אינם מספקים. (תקנות 65 ו-110 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית - תשנ"ה-1995), בעמ' 370 ואילך וכן 452). מטרתם העיקרית של הליכים אלה היא, אפוא, לייעל ולקצר את הדיון, אך אין ללמוד מכך שיש למצות באמצעותם את הדיון עד "טיפת הראיות האחרונה". במלים אחרות, השאיפה היא לייעל אך לא לבטל."