לא יוסר חיסיון ראיה הנוגעת לפעילות צבאית שבמהלכה נהרגו שני תושבי שכם

           מונחת בפניי עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: הפקודה).

1.        ביום 6.7.04 התנהלה פעילות צבאית בעיר שכם, במהלכה נהרג קצין צה"ל ושלושה חיילים נוספים נפצעו. ירי שהתנהל במקום הביא למותם של ד"ר חאלד צלאח מוסא צלאח, אזרח ארצות הברית ובנו הקטין, מוחמד חאלד צלאח צלאח (להלן: המנוחים). המנוחים מצאו את מותם בביתם שבשכם.

           העותרים, עיזבונותיהם של המנוחים ובני משפחתם, הגישו תביעה אזרחית נגד המדינה בעקבות מותם של המנוחים. לטענתם, מותם של המנוחים נגרם מירי של כוחות הביטחון.

           בכתב ההגנה שהגישה המדינה נטען כי היא אינה חבה כלל בנזיקין ואין לה כל אחריות ישירה או עקיפה לפגיעה במנוחים. במקביל לראיותיה הגישה המדינה גם תעודת חיסיון מטעמי ביטחון המדינה לפי סעיף 44(א) לפקודה. תחת החיסיון מכוחה של תעודת החיסיון נתונים:

"1. כל פרט, מידע או מסמך העלול לחשוף זהותם/מראם, ו/או יחידת שירותם ופרטים אישיים של חיילי צה"ל ו/או אנשי כוחות בטחון ו/או של אנשים אחרים שסייעו להם, בין בעת האירוע הנטען בכתב התביעה, ובין כיום, ...שם משפחתו ופרטי זהותו של כל איש כוחות הבטחון, המאוזכרים בתיעוד כוחות הבטחון או המגיש מסמך, תצהיר או מוסר עדות בתיק זה.

2. כל פרט העלול לחשוף שיטות פעולה, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע מודיעיני של צה"ל ו/או שירות הביטחון הכללי ושל כוחות ביטחון אחרים.

3. כל מידע העלול לחשוף מקורות מידע או פרטיהם, אמצעי השגתו לרבות אמצעים טכניים המשמשים להשגת מידע מודיעיני.

4. כל מידע העלול לחשוף דרכי ואמצעי פעולת צה"ל ו/או שירות הביטחון הכללי או כל גוף מודיעיני אחר, או דרכי פעולת הצבא או הכוחות הכפופים לו וכללי ואמצעי פעולתם לרבות נתונים לגבי דרך ואופן השימוש בהם, כינויי יחידות ומיקומן, בין לפני האירוע ובין לאחריו, בעת האירוע ובין כיום".

2.        העותרים מבקשים כי יגולה להם המידע החוסה תחת תעודת החיסיון, כולו או חלקו, מאחר שהוא רלוונטי לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. באת כוח העותרים מבהירה כי היא חולקת על כך שעצם הפעילות הצבאית באזור היוותה "פעולה לוחמתית" ולשם כך נדרשת היא למלוא החומר הרלוונטי. לטענתה, מדובר במידע שכבר אינו כה רגיש נוכח חלוף הזמן מאז האירוע ולא קיים צורך להגן במקרה זה על מקורות צבאיים. לפיכך, היא גורסת, לא ישרת חיסוי החומר כל אינטרס ביטחוני, בעוד שהוא יפגע באפשרות העותרים לנהל את תביעתם וכן יפגע באפשרות בית המשפט לעמוד על מהלך האירוע במלואו, החיוני לצורך בירור התביעה. באת כוח העותרים מאשרת כי הועבר לידיה חלק מהחומר תוך שפרטים מסוימים הושחרו. לטענתה, "צנזור" כזה של החומר הוא צעד חריג, ואינו מאפשר לעותרים להבין את שהתרחש בשטח. לפיכך היא סבורה שלא די בחומר שהועבר לה ומבקשת את מלוא החומר המצוי בידי המשיבים בנוגע לאירוע, לרבות יומני המבצעים הרלוונטיים, ממצאים מן הזירה, תיקי חקירה שהתנהלו בעניין האירוע, תחקירים, הוראות הפתיחה ואש ועוד, הכל כמפורט בעתירה. עוד הדגישה כי הם אינם מבקשים לחשוף מקורות מידע, שיטות פעולה או נהלי עבודה, ואף אינם מבקשים לחשוף את זהות אנשי השב"כ שהיו מעורבים, על-פי הנטען, באירוע.

           העותרים טוענים גם כי המשיבים לא מילאו אחר צווים שיפוטיים, ולא נענו לדרישתם למתן תשובות לשאלון ולגילוי מסמכים. לדבריהם, תעודת החיסיון הוצאה בחוסר תום לב, מתוך כוונה של המדינה להעלים את כל אשר אירע בליל האירוע.

3.        באת כוח המדינה מתארת את מהלך האירוע בו נגרם מותם של המנוחים ומדגישה כי על-פי הראיות שבידם בוצע ירי מתוך הבניין בו שהו. היא סבורה כי באת כוח העותרים מעלה בטיעוניה סוגיות מתחום גילוי המסמכים, שאין מקומן להתברר במסגרת עתירה לפי סעיף 44 לפקודה. היא מדגישה כי המדינה הגישה תצהירים מפורטים ומסרה לעותרים את מלוא החומר הרלוונטי, חלקו תחת צנזור או מגבלות תעודת החיסיון, אך מכל מקום תעודת החיסיון חלה אך על הדברים שמן ההכרח לחסותם. עוד הבהירה כי בניגוד לטענת באת כוח העותרים לפיה אין כיום עוד כל טעם ביטחוני לחיסיון על החומר, ישנו בחומר שתחת תעודת החיסיון מידע שגם כיום יש לו רלוונטיות, אם בחשיפתן של שיטות פעולה, אם בחשיפת מונחים שעודם בשימוש. לטענתה, אין בחומר שתחת החיסיון דבר שיש בו כדי לסייע לעותרים בתביעתם ושאינו מצוי כבר בידיעתם.

4.        סעיף 44(א) לפקודה מורנו כי "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, ..., אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".

           בהסכמת באת כוח העותרים, שמעתי שלא בנוכחותה הסברים נוספים מבאת כוח המדינה וגורמי הביטחון אודות החומר שתחת תעודת החיסיון ואף עיינתי בחומר החסוי. מצאתי כי יש לדחות העתירה, כפי שיוסבר.

           ראשית, ביחס לבקשה לקבל את הוראות הפתיחה באש שחלו בעת הרלוונטית, הביעה המדינה הסכמה להפקיד את הוראות הפתיחה באש שהיו בתוקף ביום האירוע בכספת בית המשפט, כך שיתאפשר לבאת כוח העותרים לעיין בהן, בהשגחת מזכירת בית המשפט, ולהשתמש בתוכנן לצורך ניהול המשפט, בהתאם למתווה שנקבע בבש"א 9394/00 ג'אבר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.1.01). יובהר, כי באת כוח העותרים לא תהא רשאית להעתיק את תוכנו של מסמך זה או לפרסמו.

           אשר ליתר החומר המבוקש, עיון בחומר וההסברים שקיבלתי, אותם בחנתי על רקע העקרונות שהותוו בחוק ובפסיקה, שכנעוני כי אין מקום למסירת החומר המבוקש, נוכח שיקולי הביטחון שביסוד תעודת החיסיון. אבהיר, כי לטעמי החומר שתחת תעודת החיסיון אינו חיוני לניהול תביעתם של העותרים ואין בו כדי להוסיף תוספת מהותית על הפרטים שנמסרו לידיהם, או כדי להאיר את תמונת האירוע באופן אחר מזה העולה מהחומר הגלוי. ראשית, לבית המשפט דלמטה הוגשה תעודת עובד ציבור חתומה על-ידי מנהלת ארכיון צה"ל, בו פורטה רשימת החומר החסוי, תוך שצוין לגבי כל מסמך האם הוא חסוי לפי סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955, או שמא המסמך הועבר לידי ההגנה תוך השחרתם של פרטים חסויים לפי תעודת החיסיון. רשימה זו יש בה כדי ליתן בידי העותרים, ולו במידת מה, תמונה ברורה יותר של החומר שבידיהם וזה שאינו בידיהם. בנוסף, עיינתי בחומר שהועבר תוך השחרתו, כמו גם בחומר במלואו, ללא ההשחרות. מצאתי כי החומר שהושחר אכן חסוי ופרסומו עלול לפגוע בביטחון המדינה. אדגיש כי בחומר הנוגע לאירוע עצמו לא נמנע מהעותרים כל פרט מהותי הנוגע למהלך האירוע.

           אציין כי בהסברים מפיה של באת כוח המדינה נאמר כי במספר מקומות הושחר המידע בטעות, ולפיכך ייבדק נושא זה על-ידי המדינה כך שיתוקן כל המצריך תיקון, כפי שהוצהר בדיון בדלתיים סגורות.

           לאור האמור העתירה נדחית.

           ניתנה היום, י"ט בטבת תש"ע (5.1.10).