לא יבוטל פסק משקם שניתן כדין במסגרת סמכויות המשקם

          בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 18.12.2007 בה.פ. 550/06 (כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני), אשר דחה את תביעתם של המבקשים להורות על ביטול פסק משקם שניתן ביום 16.3.2006 על ידי המשקם, עו"ד נמרוד אשכול.

העובדות לפי בית המשפט קמא

1.       בשנת 1986, במסגרת פרויקט של הרחבת כביש מספר 4, תפסה מע"צ שטחים חקלאיים שהיו מוחזקים ומעובדים על ידי חברי מושב שדה עוזיה, מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן-האגודה), ובכללם המבקשים. עקב כך, תבעו חברי האגודה, שהחזיקו בחלקות שנתפסו, פיצויים מועדת הפיצויים של מינהל מקרקעי ישראל (להלן - ועדת הפיצויים) בגין אותן חלקות שנתפסו. לאחר מספר דיונים קבעה ועדת הפיצויים את סכומי הפיצויים שתשלם מע"צ לסילוק תביעות חברי האגודה הנ"ל, וזאת בהנחהשלא תימסר להם חלקה אחרת.

2.       שישה מבין המחזיקים בחלקות החקלאיות שנתפסו, לרבות המבקשים, ביקשו להמשיך ולעסוק בחקלאות והגיעו להסדר חילופי עם האגודה. על פי ההסדר, קיבלו המחזיקים חלקות לעיבוד חקלאי כגודל החלקות שהופקעומידיהם, מתוך שטח שאותו חכרה האגודה מהמינהל בגודל של 280 דונם שנמצא בתחומי העיראשדוד ושנרשם כחלק ממשבצת האגודה (להלן -החלקותהחילופיות) ובתמורה, הפקידו בידי האגודה מחצית מסכום הפיצויים שקיבלו ממע"צ, על פי קביעתה של ועדת הפיצויים.

3.       במהלך השנים נקלעה האגודה לחובות כבדים לנושים שונים, בעיקר לבנקים, שהגיעו בסוף שנת 2004 לסכום של כ-30 מליון ש"ח. כתוצאה מכך, מונה עו"ד דורון כוכבי כמשקם, מכוח חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן-חוק ההסדרים) לשם הסדרת חובותיה של האגודה, והוא הוחלף בעו"ד נמרוד אשכול (להלן - המשקם)

4.       בשלב מסוים התנהל הליך משפטי בין האגודה לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) בנוגע לשטח שמתוכו הוקצו החלקות החילופיות. האגודה והמינהל הגיעו להסכם פשרה, שעל פיו נקבע כי שטחשל 165 דונם יהיה שייך לאגודה ואילו שטח של 80 דונם הנמצא מערבית לו, יוחזר למינהל. בנוסף, איפשר הסכם הפשרה לאגודה לפעול לשינוי הייעוד של השטח שנשאר בידיהכפי שנקבע בהחלטה 717 של מועצת מקרקעי ישראל, לפיה ניתן להחכיר קרקע חקלאית לצורך הקמת מיזםעסקי, בשיתוף עם משקיע חיצוני ובאמצעות תאגיד, שחלקו יהיה בבעלות היישוב החקלאי.

5.       בפני המשקם התנהל משא ומתן בין האגודה לבין המבקשים לפינוי החלקות החילופיות ולהחזרתן לידי האגודה, לצורך ביצוע מיזם עסקי. לאחר חילופי הדברים במשא ומתן, חתמו הצדדים על הסכם בחודש מאי 2000 (להלן-ההסכם), לפיו הוסכם כי החלקות החילופיות יוחזרו לאגודה ובתמורה יוקצו למבקשים חלקות אחרות בגודל זהה במתחם "הפרדס" השייך לאגודה. עוד קבע ההסכם כי למבקשים ישולם פיצוי כספי בסך של 1,400$ עבור כל דונם שיפונה על ידם, לאחר שיתקבלו כספים מן המיזם העסקי. ביום 24.1.2001 אושר ההסכם על ידי המשקם בפסק משקם חלקי (להלן - פסק המשקם החלקי) ובמסגרתו מונה עו"ד משה טפר ככונס נכסיםלשם ביצועו, ובהמשך החליפו בתפקיד עו"ד ראובן פרנקו, המשיב 2 (להלן - כונס הנכסים).

הליכים קודמים לפי בית המשפט קמא

6.       ביום 8.3.2001 הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבעבקשה על ידי האגודה לביטול פסק המשקם החלקי, בעילה של חריגה מסמכות על פי סעיף 28(א)(1) לחוק ההסדרים. מן העבר השני, דרשו המבקשים כי ההסכם יקויים, כפי שאושר בפסק המשקם החלקי, וטענו כי האגודה אינה יכולה לטעוןכנגד ההסכם עליו חתמה. ביום 5.6.2002 הגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה מוסכמת למחוק או לדחות את התביעה שאותה הגישה האגודה, והיא נדחתה. עם דחיית התביעה, החל כונס הנכסים לפעול לביצוע ההסכם.

7.       ביום 28.8.2002 פנו המבקשים אל האגודה, וטענו כי תוקף ההסכם הותנה באישור האסיפה הכללית שלהאגודה, ומשלא ניתן אישור כאמור, לא נכנס ההסכם לתוקפו. עוד טענו המבקשים, כי ההסכם התבטלנוכח חלוף הזמן מאז כריתתו, ומשכך, על האגודה להימנע מהפרעה כלשהי לשימושבזכויות בחלקות החילופיות. המבקשים סירבו להתפנותמהחלקות החילופיות ונקטו פעולות שונות הנוגדות את ההסכם, כגון נטיעת עצי זית והכשרת הקרקע לצרכיחניון ציבורי. בעקבות כך, דרש כונס הנכסים מהמבקשים להימנע מביצועכל פעולה בחלקות החילופיות החורגת מעיבוד חקלאי שוטף, עד לביצוע עסקת החליפין, כאמור בהסכם.

8.       ביום29.6.2005 נערך דיון בפני המשקם במהלכו טענו המבקשים כי ההסכם להחזרת החלקות היה מותנה בתשלום פיצוי ובעמידה בלוח זמניםמסוים, שלא כובד על ידי האגודה ומשכך, ההסכם מבוטל. בנוסף, טענו המבקשים כי במהלך הזמן נגרמו להם נזקים, שכן לאורך תקופה ארוכה לא עיבדו את החלקות החילופיות. עוד טענו המבקשים, כי הם השלימו את הסדר חובותיהם באגודה וכי המבקש 3 אף מצוי ביתרת זכות. עוד טענו המבקשים, כי אין למשקם או לאגודה סמכות לממש את החלקות החילופיות, ולחילופין, אם ישנה סמכות כזו, הרי שהמבקשים שילמו מחצית מסכום הפיצוי עבורהמעבר לחלקות החילופיות ועבור תשלומים בגין מס שבח, ועל כן מגיע להם פיצוי גבוה יותר מכפי שנקבע בהסכם.

9.       ביום 12.7.2005 קבע המשקם כי השאלה היחידה בה יכריע תהיה בעניין היקף הפיצוי שאותו יקבלו המבקשים מעבר לתמורה שנקבעה בהסכם. לשם כך, מינה המשקם את השמאי אריה קמיל(להלן - השמאי) לשם הגשת חוות דעת מומחה למשקם בעניין זה. ביום 5.12.2005, לאחר ששמע את טענות הצדדים בעניין, הגיש השמאי למשקם את חוות דעתו באשר לגובה הפיצוי שיש לתת למבקשים.

10.     ביום 16.3.2006 נתןהמשקם את פסקו, במסגרתו קבע כי אין כל יסוד לטענת המבקשים לפיה האגודה לאעמדה במועדים הקבועים בהסכם. באשר לפיצוי, קבע המשקם כי הפיצוי הכספי שיקבל כל אחדמהמחזיקים עבור החלקות שפינה, בנוסף לחלקות במתחם "הפרדס", יהיה בסך של 1,700$ לדונםבתוספת מע"מ. סכום זה כולל בתוכו את הסכום שנקבע בהסכם (1,400$ לדונם), ופיצוי נוסף בסך300$ לכל דונם ו/או חלקו היחסי על פי טבלת השטחים שצורפה להסכם. בנוסף, קבע המשקם כי מטעיהזיתים שאותם נטעו המבקשים בחלקה יועתקו על ידי האגודה ועל חשבונה לשטח אחר שעליו יורוהמבקשים וזאת למרות שהמטעים ניטעו לאחר חתימת ההסכם ובניגוד להוראות כונס הנכסים.

לאחר מתן פסק המשקם לעיל, הגישו המבקשים תובענה לבית המשפט קמא לשם ביטולו.

פסק דינו של בית המשפט קמא

11.     בתובענה שאותה הגישו המבקשים לבית המשפט קמא, הם עתרו, בין היתר, להצהיר על ביטול פסק המשקם בכל הנוגע למימוש החלקות החילופיות ולהעברתן לידי היזם המסחרי, לצורך הסדרת חובות האגודה. תובענת המבקשים התבססה על שורה של טעמים כמפורט להלן. בראש ובראשונה טענו המבקשים כי המשקם חרג מסמכותו במתן הפסק שכן תקנה 13 לתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (הוראות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם), התשנ"ח-1998 (להלן - תקנות המימוש), אינה מאפשרת את מימושו של נכס לייעוד חקלאי, כל עוד לא הותקנו כללים על ידי שר האוצר ושר החקלאות (להלן -השרים) לפי סעיף 23 לחוק ההסדרים. באשר לקביעת המשקם כי המבקשים מושתקים מלטעון כי ההסכם אינו בתוקף, טענו המבקשים כי חלף פרק זמן ארוך התנהל ההליך בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע וכי התנאים השתנו באופן משמעותי. העובדה כי המשקם לא דאג לקבל מראש את הסכמתם של המינהל ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל למימוש נכסי החייבים כנדרש לפי תקנה 8 לתקנות המימוש, עולה כדי טעות גלויה על פני הפסק. עוד טענו המבקשים כי המשקם שגה בכך שקיבל את חוות דעתו של השמאי למרות שהמבקשים הודיעו כי זו אינה מקובלת עליהם, שכן השמאי ביסס את שווי הזכויות על עסקאות בהן שולמו פיצויי הפקעה ולא על עסקאות לשינוי ייעוד הקרקע מייעוד חקלאי למיזם עסקי, והדבר עולה כדי טעות גלויה נוספת על פני הפסק. בנוסף, טענו המבקשים, כי הם שילמו את חובם לאגודה וכן שילמו חלף ערבות, כפי שנפסק על ידי המשקם, בגין התחייבויות האגודה לנושיה השונים ואין להם עוד חובות כספיים כלפי האגודה. לבסוף, טענו המבקשים כי הואיל וסכום הפיצוי שנקבע אינו ראוי, הרי שהאגודה תתעשר שלא כדין.

12.     מנגד, טענו המשיבים, כי יש לדחות את התובענה מנימוקים של מעשה בי-דין, מניעות, שיהוי וחוסר תום לב מצד המבקשים. לטענתם, כלל טענותיהם של המבקשים בעניין ההפקעה, קבלת החלקות החילופיות והפיצוי, הועלו בפני המשקם וזכו למענה במסגרת ההסכם, שקיבל תוקף של פסק משקם חלקי ואושר סופית על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בהחלטתו לדחות את התובענה לביטול ההסכם. בנוסף, טענו המשיבים כי טענות המבקשים באשר לחוסר סמכותו של המשקם הועלו כבר בפניו עובר לחתימה על ההסכם והוא דחה אותן, כאשר המבקשים היו צד להליכים אלו ולא התנגדו להחלטותיו. לבסוף, טענו המשיבים, כי מימוש נכסי האגודה הינו לטובת חבריה ואין כל עושר בצידו. במידה ויישארו כספים לאחר תשלום החובות לנושים, הם יחולקו בין כל חברי האגודה.

13.     בית המשפט קמא דחה את טענות המבקשים באשר לחוסר סמכותו של המשקם וקבע כי המבקשים מושתקים מכוח הכלל בדבר השתק שיפוטי, הקובע כי בעל דין מושתק מלהעלות טענות הסותרות טענות שמהן הוא נהנה בהתדיינות קודמת.  בית המשפט קמא ציין עוד כי כלל מסוג זה קיים גם בדיני הבוררות כאשר בעל דין שלא העלה טענת חוסר סמכות בפני הבורר ולא מחה על המשך הדיון בפניו, יהיה מושתק ומנוע מלטעון טענה זו בשלב הבקשה לביטול הפסק.

14.     בית המשפט קמא ציין בנוסף, כי המשקם נתן שתי החלטות, האחת מיום 10.2.2000 והשנייה מיום 24.1.2001, בהן דחה את טענות חוסר הסמכות שהועלו נגדו על ידי שני הצדדים, אולם המבקשים לא נקטו כל פעולה כנגד שתי החלטות אלה של המשקם והמשיכו להתדיין בפניו. לבסוף, ציין בית המשפט קמא כי המבקשים עצמם טענו כי המשקם לא חרג מסמכותו בדיון שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין בקשת האגודה לבטל את פסק המשקם החלקי שאישר את ההסכם.