לא יבוטל כתב אישום שהוגש כנגד מעביד מטעמי הגנה מן הצדק

בפני בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

העובדות הצריכות לעניין

1.                  1.                  כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות לכאורה לפי  סעיפים 2(א) ו-14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987.

2.                  2.                  מהעובדות המפורטות בכתב האישום עולה כי המבקש לא שילם, לכאורה, שכר מינימום לחמישה מעובדיו במשך מספר חודשים בסוף שנת 2003.

טענות המבקש

3.                  3.                  המבקש טוען כי מבין חמשת המתלוננים נגדו, שלוש מתלוננות הודיעו על ביטול התלונה שהגישו כנגדו. תובענה שהגישה מתלוננת רביעית כנגד הנאשם בבית דין זה, נדחתה במלואה. המבקש מציין כי המתלונן החמישי מחפש את רעתו בעקבות סכסוך אישי שהתגלע ביניהם וכי מתלונן זה הסית את יתר המתלוננים כנגדו. המבקש מוסיף כי מסיבות שאינן נהירות לו די הצורך להוט חוקר המשיבה להביא להעמדתו לדין.

4.                  4.                  המבקש מציין כי לגופו של עניין אין ממש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכי במשך השנים שילם למתלוננים שכר הגבוה משכר המינימום. באשר לחודשים הנטענים בכתב האישום מציין המבקש כי באותה העת לא נדרשו המתלוננים להגיע לעבודה במשרדו ולא עבדו בפועל במשרד ומכל מקום, לא הגיעו באופן סדיר.

5.                  5.                  המבקש, עורך-דין במקצועו, מציין כי המשיבה לא בחנה את העובדות לאשורן ולא קיימה לו שימוע. המבקש מדגיש כי על אף שחלק מהתלונות כנגדו בוטלו עוד בשנת 2004, בחרה המשיבה להגיש כנגדו בשנת 2006 כתב אישום מושא בקשה זו, בלי לברר מה עלה בגורל התביעות האזרחיות שהוגשו כנגדו.

טענות המשיבה

6.                  6.                  המשיבה מציינת כי הטוען להגנה מן הצדק עליו הראיה להוכיח טענתו זו ומשלא הביא המבקש כל ראיה המבססת טענותיו, דינה להידחות. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המבקש לא זכה ליחס שונה מחשודים או נאשמים אחרים וכי הטיפול בתלונות כנגדו נעשה על פי הנהלים. המשיבה מדגישה כי אין בין ההליך הפלילי המתנהל כנגדו לבין הליכים אזרחיים כלשהם אשר התנהלו כנגדו, דבר וחצי דבר.

הכרעה

7.               הגנה מן הצדק הינה דוקטרינה משפטית לפיה פגמים מהותיים בהתנהלות הרשות האוכפת יכול ויביאו לביטול הליך פלילי כנגד נאשם שנפגע מהתנהלות זו. ההלכה היסודית בעניין דוקטרינה זו נקבעה בע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221 (להלן: פרשת יפת). בפרשה זו קבע בית המשפט העליון כי הגנה מן הצדק תתקבל רק במקרים חריגים וקיצוניים ביותר ( שם, בעמ' 398):

"...התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו"

8.               המבחן שנקבע בפרשת יפת הוגמש מעט בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ ואח' תק-על 2005(1), 4756 (להלן: פרשת בורוביץ'). בפרשה זו קבע בית המשפט העליון כי מקום בו עצם קיומו של ההליך המשפטי מביא לפגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות עשויה לחול הגנה מן הצדק.

      9.               יחד עם זאת, גם בפרשת בורוביץ' נקבע כי אך במקרים נדירים וחריגים תתקבל טענה להגנה מן הצדק ( שם, בעמ' 4770):

"ברם, לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק; בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה, כמדומה, המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר..."

            10. בענייננו, טענותיו של המבקש אין בהן כדי להביא לביטול כתב האישום.

11.       עצם קיומם של הליכים אזרחיים כנגד המבקש אין בהם כדי להשפיע על הליכים פליליים המתנהלים כנגדו. זאת, גם אם המתלוננות בהליך דכאן הינן התובעות באותם הליכים אזרחיים.

      12.             גם העובדה כי חלק מהמתלוננים בחרו לבטל את התלונות אשר הגישו כנגד המבקש אין בה כדי להועיל לו. גם אם אדם המגיש תלונה חוזר בו ומבקש לבטל את התלונה, אין בכך כדי להביא, בהכרח, לביטולם של הליכי החקירה. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") קובע כי לגוף חוקר הסמכות לחקור אף בלא שהוגשה כל תלונה ודי בכך שנודע לו על קיומה של עבירה.